כותרת בדהמרקר מדווחת:
אחרי שביזבז 600 מיליון שקל ו-7 שנים: ביטוח לאומי חוזר לפרויקט המחשוב
600 מיליון שקלים, יש לציין, זה כסף קטן בהשוואה לעלות של המנגנון של ביטוח לאומי. אבל כמה באמת עולה לנו המנגנון של ביטוח לאומי? כל העובדים שגובים מאיתנו מיסים ובודקים את הזכאות שלנו לתשלומים שונים, המבנים שבהם הם יושבים, תשלומים למומחים ולספקים, וכדומה? קשה לדעת. מבט (לא מעמיק במיוחד) בדו”ח תקציב תפעולי לשנת 2018 באתר הביטוח הלאומי לא מסייע לקבלת תשובה. (ויש עלות נוספת, שבוודאי לא מופיעה בדוחות ביטוח לאומי: הזמן שלנו.)
הבעיה היא שלא רק שמדובר במנגנון ענק ויקר, מדובר במנגנון שהוא בעצם מיותר בחלקו הגדול, אם לא ברובו המכריע. גם אם נקבל ללא ויכוח (כמובן שאני לא מקבל, אבל זו לא הנקודה) את כל הכללים של תשלומים ותקבולים של ביטוח לאומי, למעשה יש בישראל מערכת מיסוי כפולה ומיותרת. ניתן היה להעביר למס הכנסה את כל הגבייה של התשלומים עבור ביטוח לאומי. פשוט לאחד את שיעורי המס כך שיכללו גם את תשלום ביטוח לאומי ומס בריאות. את הקצבאות ברובן ניתן גם לטפל דרך מערכת המס, כמו שמערכת המס יודעת לקחת בחשבון נקודות זיכוי, ולשלם מס הכנסה שלילי היא יכולה לטפל בקצבאות השונות. כך שנותר לביטוח לאומי לטפל בבחינת זכאות לאבטלה/אבטחת הכנסה, קצבאות נכות, ועוד כמה דברים קטנים. רוב המנגנון פשוט מיותר.
הרעיון של ביטוח לאומי עצמאי, שלא תלוי בממשלה, מעין מערכת לחסכון וביטוח הדדי, כפי שבאמת היה להבנתי החזון של המוסד, הוא רעיון לא רלוונטי בימינו. ביטוח לאומי הוא חלק ממשלת ישראל. ההפרדה התקציבית לא ממש קיימת והיא בכל מקרה מלאכותית.
אז מדוע לא מבטלים את רוב הפעילות של ביטוח לאומי? השילוב של היעדר מנהיגים אמיצים עם ארגוני העובדים החזקים במגזר הציבורי הם ההסבר לדעתי