זו הכותרת למאמר ב”הארץ” שכתב פרופסור אמיר ברנע, שמלמד בקנדה ב-15 השנים האחרונות ויצא מזועזע מהרצאה בישראל. המסקנה של ברנע היא שבסופו של יום יש משהו דפוק בתרבות הישראלית, שלא מאפשר למורים ללמד כאן בצורה סבירה את התלמידים והסטודנטים. כמובן שלחוסר היכולת ללמד יש השלכות על ההישגים של התלמידים, ובהמשך על פריון העבודה. כך כותב ברנע: “דעתי היא שבמשולש מורה־הורה־תלמיד דווקא ההורים הם החוליה החלשה. במקום לתת את מלוא הגיבוי לצוות המורים והמנהלים לטפל בכל בעיית משמעת במלוא החומרה, כל הורה שומר על הגוזל הקטן שלו, ומפגין זלזול כלפי המערכת — והמורים נרתעים. כל פגיעה קטנה בתלמיד גוררת חפירות אינסופיות […]

מדידה פשוטה מראה שפריון העבודה של נשים בתחומים שונים נמוך מזה של גברים. נשים בנדל”ן מתווכות בפחות עסקאות, עורכות דין מחייבות על פחות שעות, רופאות רואות פחות חולים, וחוקרות מפרסמות פחות מאמרים. מה שיותר קשה למדוד זה את האיכות. ומסתבר שאצל נשים הכמות הנמוכה יותר מגיעה עם איכות גבוהה יותר. נשים בנדלן מוכרות במחיר גבוה יותר, עורכות דין מבצעות פחות עבירות אתיות, ומטופלים של רופאות נוטים להתאשפז ולמות פחות ממטופלים של רופאים. מחקר חדש מראה שנשים כותבות טוב יותר מאמרים אקדמיים. מדובר בתוצאה של עובדה מעניינת: הסטנדרט הנדרש מנשים באיכות הכתיבה, על ידי שופטים ועורכים בכתבי עת מדעיים, גבוה יותר […]