קשה שלא להשתומם ממפגן הבריונות של תושבי העיר אילת אשר שיבשו לאחרונה את התנועה למעבר הגבול בטאבה במסגרת מלחמתם כנגד כוונת הממשלה לבטל את הפתור ממס ערך מוסף ממנו הם נהנים. הרי זו השיטה בישראל – שכר והטבות בהתאם ליכולת להזיק לכלכלת המדינה ולהכאיב לתושביה. זו בדיוק הסיבה שעובדי חברת החשמל ורשות הנמלים, (והם רק שתי דוגמאות, אם כי די בוטות) נהנים מתנאים מופלגים על חשבון הציבור בישראל.
אבל כישלונן של ממשלות ישראל לדורותיהן במלחמה בועדי העובדים החזקים אינו ראוי לשמש תקדים להמשך כניעה לבריונות, לא של ועדי העובדים וההסתדרות ולא של תושבי ערים הנלחמים על ליטרת הבשר ע”ח אחרים. כמו שתשלום שכר מופרז בסקטור הציבורי/מונופוליסטי מתגלגל במלואו על הציבור דרך מערכת המס ומחירי השירותים והמוצרים, כך גם פתור ממיסוי למגזרים או אזורים מסוימים משמעו מיסוי גבוה יותר במגזרים ואזורים אחרים. מדוע להמשיך להעניק את הפתור לעיר לאילת, או כפי שמוצע כעת לפצות את תושביה בהטבות חלופיות, ולא להטיב במידה שווה עם ערים אשר מצבם גרוע לא פחות כמו ירוחם או שדרות ועוד רבות אחרות? האם רק בגלל שלאנשי ירוחם ושדירות אין מעבר גבול, שדה תעופה או נמל ים, אותו הם יכולים לחסום?
אבל לגופו של עניין, האם ניתן להצדיק בצורה עניינית את הפטור ממע”מ לעיר אילת? האם הקלות במס הינן הצורה הראויה לסיוע לאזור שהמדינה חפצה ביקרו, תהיה הסיבה אשר תהיה? ועד כמה מוצדק באמת להפלות בצורה משמעותית במיסוי או הטבות אחרות בין אזורים שונים בארץ? להקלות במס הכנסה יש יתרון אחד מהותי ע”פ סיוע בתקציבים מוגדלים לחינוך ורווחה המכוונים לטובת הכלל ובעיקר לטובת הקבוצות החלשות באוכלוסייה. מהקלות במיסוי נהנים בעלי הכנסות בינוניות ומעלה, ולכן להקלות מסוג זה יתרון במשיכת אוכלוסיה איכותית לאזור. לא ברור שפתור ממע”מ מספק את היתרון הזה. בתחומים מסוימים נהנים ממנו כל תושבי העיר ובאחרים בעלי העסקים שמגלגלים בפועל את חלקו של המע”מ לכיסם. האם לא עדיף להשקיע משאבים במערכת החינוך במקום בכיסי הסוחרים? בנוסף, הפטור ממע”מ משרת כפי הנראה את מטרתו בהגדילו את האטרקטיביות של העיר למבקרים שנהנים מהפטור, לפחות בחלקו, ותורם בכך לבעלי העסקים, לתעסוקה, ולשכר תושבי העיר. אבל, גם כאן ברור שאת המחיר מישהו משלם. שהרי האטרקטיביות של העיר אילת, לפחות זו הנובעת מההפליה במס, יוצרת תחרות לא הוגנת כלפי אזורי תיירות אחרים בארץ. לא ברור מדוע מדינת ישראל צריכה, לדוגמה, להעדיף עידוד תיירות לאילת ולא לירושלים, עיר ענייה יותר שסובלת בנוסף מדימוי של מקום מסוכן. האם ירושלים בעלת חשיבות לאומית קטנה יותר מזו של אילת?
אז למה לעצור באילת? מלבד הפטור ממע”מ, בעצם לא עוצרים באילת. הרי יש בארץ אזורים נוספים שראויים לסיוע לא פחות מאילת, ובעלי קשרים פוליטיים במרכז המפלגה שאינם נחותים מאילו של פרנסיה. זוכרים את חוק הנגב, את ההטבות במס ליישובי קו העימות ולתושבי יהודה ושומרון? אבל אם אכן מדובר במדיניות ראויה לעידוד אזורים שהינם… מה בעצם? עניים יחסית? בעלי עדיפות לאומית? סובלים מטרור? גם אם נסתפק בקריטריון העוני הרשימה די ארוכה. ירושלים, רמלה-לוד, יפו, ישובי הצפון, ישובי הדרום, הישובים החרדים, הישובים הערבים, הרעיון ברור.
הבעיה היא שככול שמרבים בהטבות מקשים יותר על אחרים שאינם נהנים מאותן הטבות ונאלצים לשאת בנטל הולך וגובר. ישראל הינה אחת המדינות בעלות שיעורי המיסוי הגבוהים ביותר בעולם. שיעור שמהווה סכנה של ממש לשגשוגה הכלכלי, ויוצר תמריץ גדול לאוכלוסיה היצרנית (ששיעורה מכלל האוכלוסייה גם כך קטן מאוד בהשוואה למדינות המפותחות) לחפש את עתידה במקום אחר. כמובן שפטור ממע”מ באילת לא יביא לקריסת מדינת ישראל, אבל המגמה של הקלות והטבות לחלקים גדולים של הציבור והכבדה על אחרים כן מעמידים את קיומה של המדינה בסכנה. ישראל ללא היתרון האיכותי והכלכלי לא תוכל לאורך זמן להחזיק את אזרחיה היצרנים – בעלי הברירה להגר, לא תהיה אטרקטיבית לעולים חדשים משכילים, ולא תוכל לשמור על יתרונה הצבאי מול אויביה, יתרון שנובע מאיכות אנושית, ומהובלה טכנולוגית וכלכלית.
עובד ההי-טק מהמרכז שמשתכר עשרים או אפילו שלושים אלף שקל בחודש (ההבדל בנטו לא כל כך גדול) מרגיש שהוא מתקשה לפרנס את משפחתו כי שני שליש מהכנסתו הולכים לרשויות המס השונות: מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות, מע”מ, מיסי קניה, ארנונה, אגרת רישוי, אגרת רשות השידור, ובודאי שלא יכול לרכוש דירה באזור טוב ללא סיוע מההורים. נכון מצבו טוב בהרבה מזה של המובטל מאילת או אפילו מזה של עובד ממוצע בענף התיירות. אבל, במקרים רבים, יש לו אופציה להגר ולשפר באופן מהותי את רמת חייו (ואפילו לקבל פטור ממילואים באותה הזדמנות). רבים מהצעירים המשכילים מקרב עולי חבר העמים היגרו לארצות המערב ולמרבה הפלא כיום ישנה תופעה די רחבה של הגירה חזרה לרוסיה. אפילו רוסיה, מדינה ענייה מאוד בהשוואה לישראל, מאפשרת לאזרחיה המשכילים או בעלי היוזמה, שמוכנים לעבוד קשה, ליהנות מרמת חיים גבוהה מזו המתאפשרת ע”י מדינת ישראל המתעמרת באזרחיה היצרנים. שוק העבודה ברוסיה גמיש, הסקטור הציבורי קטן, וכלכלת השוק מאפשרת תחרות על צעירים משכילים ומוכשרים, שנהנים כתוצאה משכר גבוה, ומשלמים רק שיעור נמוך מהכנסתם לרשויות המס (כ-13% בלבד!). צריך להוריד את נטל המס בישראל, וביטול הפתור ממע”מ באילת יכול לסייע במימון ההורדה.