נתחיל בסיפור דמיוני:
מפעל סיני מייצר מכוניות זולות מאוד באיכות גבוהה, בזכות טכנולוגיה חדשנית, כוח עבודה זול, והיקפים גבוהים. את המכונית ניתן לרכוש בישראל לפני מיסוי בחמשה עשר אלף שקלים, ועל פי חוקי המס הקיימים המחיר לצרכן, לאחר כל המיסים והעלויות הנוספות, יהיה עשרים ותשעה אלף שקלים לרכב משפחתי, שאינו נופל באיכותו מרכבים משפחתיים נפוצים.
משרד התחבורה החליט לחסום את יבוא הרכב הזול, זאת בטענה שהרכב הסיני יגדיל את הגודש בכבישים. הרי ברור שהרכב הזול יאפשר למשקי בית מהעשירונים הנמוכים לנטוש את התחבורה הציבורית ולעבור לרכב פרטי.
הסיפור הזה דמיוני לחלוטין ואני מקווה שברור לחלוטין שמדובר במדיניות לא סבירה. אבל כאשר דנים על חסימת “תחבורה שיתופית” (אובר וכדומה) זה פתאום שיקול לגיטימי לחסום חלופות תחבורה זולות בגלל שהן יגדילו את הגודש בכבישים.
בבעיות הגודש צריך לטפל בתמחור נכון, בהשקעה בתשתיות, ובפתיחת המשק ליוזמה פרטית בתחום ההסעות. לא במיקרו ניהול וחסימת כל תחרות למערך התחבורה הריכוזי הקיים.