איש חכם בצורה בלתי רגילה
כך מציגים את פרופסור יוסי זעירא דורון וראם בעוד פרק בגיקונומי. טוב, על זה כבר אמר פנחס ספיר שעל חנופה אף אחד לא קיבל סטירה, אבל להיות רציניים, דווקא אהבתי את היחס המכבד של דורון וראם ליוסי זעירא שבוודאי שאינם שותפים לעמדותיו השמאליות מאוד גם בנושא הסכסוך וגם בנושאי כלכלה.
אבל בכל זאת קצת ביקורת (בונה, ברור שבונה). לצד היחס המכבד הייתה חסרה התמודדות וביקורת. טענות רבות של יוסי היו מהסוג שאני מיד תוהה: “האם זה נכון?” במקרה הטוב, ועד “חסר בסיס ושגוי”, במקרה הפחות טוב. כך למשל יוסי מציין שכשיש כשלי שוק אז הממשלה צריכה להתערב. אבל זה פשוט לא נכון. כשל שוק הוא אולי תנאי הכרחי להתערבות אבל בוודאי שלא מספיק. אין (כמעט?) שוק שאין בו “כשל” כזה או אחר. השוק המשוכלל (מידע מלא, ריבוי קונים ומוכרים, ועוד כל מיני הנחות) קיים רק במודלים של הכלכלנים. התערבות לתיקון כשלי שוק מוצדקת אם התועלת מההתערבות עולה על הנזק. ולהתערבות בשווקים יש נזקים.
יוסי מציג את עצמו ככלכלן מקצועי שמפריד בין המחקר לבין האידיאולוגיה. אבל המעבר שלו למסקנות (תמיד אותן המסקנות) שצריך להעלות מיסים ולהגדיל את ההוצאה הציבורית עוברת מהמחקר למדיניות בצורה די חלקה בלי לציין שזו מסקנה ערכית לחלוטין, שלמעשה מתעלמת מהמחקר הכלכלי על הקשר בין מיסוי לצמיחה כלכלית. כמובן שזכותו של כל אדם להמליץ על הגדלת ההוצאה הציבורית במטרה לסייע לחלשים ולצמצם פערים ועוד מגוון דברים טובים שהפוליטיקאים ידעו לעשות עם הכסף שלנו, אבל הטענה הכלכלית שניתן להעלות מיסים והדבר לא יפגע בצמיחה הכלכלית כל עוד אנחנו “בגבולות הגזרה של 35 עד 55 אחוזי תוצר” היא טענה שאין מאחוריה מחקר כלכלי. (והוא גם שוכח את סינגפור כשהוא טוען שאין מדינות משגשגות מחוץ לתחום הזה: בסינגפור ההוצאה הציבורית היא בערך 20% והתוצר לנפש בערך כפול מישראל). למעשה המחקר הכלכלי – עשרות מחקרים אמפיריים – מוצא שלמיסוי ברמות המיסוי המערבי יש השפעה שלילית על הצמיחה הכלכלית. ויש גם את הדוגמה הישראלית: נתניהו הוריד מיסים כשר אוצר, ועל פי מחקר של בנק ישראל (תומכי העלאת מיסים) זה תרם משמעותית לצמיחה.
הטענות על יעילות המגזר הציבורי היו מבולבלות ותמוהות. הסיפור של תאגידי המים הוגדר כהפרטה, והכשל של הממשלה בתחום התחבורה מוכיח שצריך עוד ממשלה. ויפן היא דוגמה להצלחת המגזר הציבורי בתחבורה, אבל דווקא ביפן יש רכבות פרטיות. וכמובן אי אפשר בלי “כישלון ההפרטה” של הרכבת באנגליה, אבל הסיפור יותר מורכב, בעיקר כשהוא מתחיל בהלאמה של רכבת פרטית שעבדה לא רע, וכמובן שחוץ מאנגליה יש ארצות רבות עם רכבות פרטיות, וגם באנגליה זה לא באמת כל כך רע. (לא בטוח שהרכבת באנגליה יעילה פחות מהישראלית). בנוסף: ממשלת ישראל היא לא יפן או פינלנד. להיות ריאליים זה להבין מי בממשלה. אבל יוסי כמו כל סוציאליסט: הממשלה גרועה, ולכן צריך ממשלה עם יותר תקציב…
שיטת השוברים בחינוך: יוסי כמובן מתנגד. הוא יודע שזה יוליך לדברים גרועים (אי שוויון, איך לא), אבל הוא אפילו לא מכיר את מה שקורה בעולם. למשל ששיטת השוברים עובדת בשוודיה, וכמובן שהיא עובדת לא רע בישראל בתחום הבריאות. (כאן לפחות ראם ודורון התעמתו אתו קצת).
הורדת מס, אצל יוסי, כמו אצל כל “החברתיים” זה “מתנות לעשירים” אבל מי שעוסק כל הזמן בהשוואות לממוצע במערבי בגודל הממשלה רצוי שגם ישווה בחלוקת נטל המס, והנטל על העשירון העליון חריג בישראל. מעבר לזה, כשלוקחים ממישהו פחות, לא נותנים לו מתנה. לוקחים ממנו קצת פחות, ובישראל כאמור, עדיין הרבה מאוד.
והטענה המדהימה ביותר (שעברה ללא מחאה): המפלגות בישראל, מהעבודה וימינה, ניאו ליברליות. וואו!
עצות כלכליות אני לא אוהב לתת, אבל העצה של יוסי לחסוך כמה שיותר בגלל הסבסוד של הממשלה לוקה בחסר. נעשתה על זה עבודה רצינית על ידי חוקרי מכון אהרן שהגיעו למסקנה שהחיסכון הכפוי לפנסיה על בעלי ההכנסה הנמוכה מופרז ופוגע בהם.
לסיום, אני מצטרף לביקורת של אריאל רובינשטיין לגבי הקשר בין מודל לבין המציאות. אריאל אולי מגזים בזלזול המוחלט ביכולת ללמוד ממודל על המציאות, אבל רוב הכלכלנים (ואני איתם) סבורים שמודל הוא רק שלב ראשון במחקר. השלב השני, והקריטי הוא הנתונים. אבל יוסי לוקח את המודלים שלו ברצינות יתרה כמנבאים מציאות. זה ממש לא מקובל בקרב כלכלנים: מודל ללא אמפיריקה לא משמש כלי למדניות. זה חזר בכמה מקומות בראיון שכתשובה לשאלה על המציאות הוא ענה בהתבסס על מודל בלבד. (למשל אי שוויון וצמיחה – המודל שלו ושל עודד גלאור). אולי זה חלק מהניתוק המסוים של יוסי מהעולם האמיתי (איך אין לו עמדה על מס דירה שלישית?)