ע”פ הקריטריונים החדשים שניסח משרד המשפטים, אברכים שמקבלים גמלת הבטחת הכנסה יכולים לעבוד ולהשתכר עד 4,100 שקלים לחודש ללא קיצוץ בגמלה. מובטל, לעומת זאת, מאבד את הקצבה אם ישתכר יותר מ-487 שקלים. יתרה מזו, מצבם של האברכים, שלומדים במוסדות המוגדרים כמוסדות להשכלה גבוה, טוב בהרבה מזה של סטודנטים שלומדים במכללות ובאוניברסיטאות שאינם זכאים להבטחת הכנסה כלל. כמו תמיד, החרדים מופלים לטובה, והציבור הרחב נותר עם תחושה מקוממת, ובצדק.
אבל בהינתן האילוץ הפוליטי, או ליתר דיוק הכניעה המצערת של הכנסת והממשלה לסחטנות החרדית, בהיתר לעבוד ללא אובדן הגמלה יש צד חיובי. ההיתר מעודד את ההצטרפות לשוק העבודה. לכן, בעניין הנדון רצוי לעשות צדק לא ע”י ביטול ההטבה לאברכים – ההיתר להשתכר עד 4,100 שקלים לחודש ללא אובדן הגמלה – אלא ע”י מתן היתר דומה למובטלים.
חשבון פשוט מראה שלמרות שקצבת הבטחת הכנסה עומדת על סכום נמוך מאוד, שבוודאי אינו מאפשר פרנסה בכבוד, ההתניה להימנעות כמעט מוחלטת מעבודה יוצרת תמריץ חזק מאוד כנגד השתלבות בשוק העבודה, השתלבות שמהווה תנאי הכרחי להיחלצות ממעגל העוני. אדם שאינו עובד, לא יכול להתקדם בעבודה ולעלות בסולם השכר ע”פ זמן, וחמור מזה, ילדיו מקבלים דוגמה לפרנסה שמבוססת על קצבאות וצדקה.
נבחן לדוגמה תא משפחתי ובו זוג הורים ושני ילדים. האם בעלת כושר השתכרות נמוך ומעדיפה לכן להישאר בבית ולטפל בילדיה הקטנים. האב, חסר השכלה ומקצוע, עובד בהיקף מצומצם והכנסתו הפורמלית הינה כ-500 שקלים לחודש. הזוג זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בסך 2,500 שקלים לחודש. (סכום גמלת ההכנסה תלוי במגוון קריטריונים, כך שזוג עם שני ילדים מקבל סכום שנע בתחום שבין 2,240 שקלים ועד כ-3,300 שקלים בהיעדר מקור הכנסה נוסף). האב מסור למשפחתו ומבלה את יתרת זמנו בעבודות מזדמנות עם הכנסה “שחורה” ובשיטות במוסדות צדקה וגמילות חסדים, מהם הוא חוזר הביתה עם מזון, ביגוד, שמיכות לחורף, וכדומה.
בעל עסק בעיר מגורי המשפחה, התרשם ממסירותו של האב, והחליט להציע לו עבודה בשכר התחלתי של 4,000 שקלים לחודש. מובן שהאב יצטרך לוותר על עבודתו הנוכחית ולמשפחה תאבד את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. מהו שיעור המס שישלם האב עם יקבל את ההצעה? משכר ברוטו של 4,000 שקלים תשלום המס בפועל הנו אפס, ולכן, על פניו התשובה לשאלה מה הוא שיעור המס שישלם האב מובנת מאיליה – אפס. אבל למעשה האב מגדיל את הכנסתו מעבודה מ-500 שקלים ל-4,000, גידול של 3,500 שקלים, והכנסתו הפנויה גדלה מ-3,000 שקלים (הכנסה מעבודה ומגמלת הכנסה) ל-4,000. כלומר, גידול של 3,500 שקלים בהכנסה הכלכלית תרם לגידול של 1,000 שקלים בלבד בהכנסה הפנויה. 2,500 שקלים הופנו לקופת המדינה (ביטול הגמלה). כלומר, האב ישלם בפועל מעל 70% מס אם יבחר לקבל את הצעת העבודה. שיעור מס שעולה בהרבה אף על שיעור המס השולי שמשלמים בעלי ההכנסה הגבוהה.
האב, סביר להניח, יגלה אחריות ויסרב להצעת העבודה. הוא אינו רוצה לפגוע ברמת החיים, הנמוכה גם כך, של משפחתו. תוספת ההכנסה החודשית של 1,000 שקלים אינה מפצה על אובדן ההכנסה “המזדמנת” והצדקה. מהי המסקנה אם כן? לצד צעדי הצמצום בקצבאות, יש לעודד את מקבלי הבטחת ההכנסה להשתלב בשוק העבודה הפורמלי ע”י הרחבה משמעותית של ההכנסה המותרת מעבודה ללא ביטול הזכות לקבלת הגמלה, ופגיעה הדרגתית בלבד בגמלה עם העלייה בהכנסה.