ועכשיו ברצינות למה זה לא רציני:
ראשית, ההחלשות של הדולר ביחס לשקל בחודשיים האחרונים היא חסרת משמעות כאינדיקטור לביצועי המשק הישראלי. אולי מדובר בשינוי בציפיות וההבנה שהבעיות של המשק הישראלי שגורמות לשקל חזק הולכות להימשך עוד זמן רב, אולי ספקולנטים שתופסים טרמפ על בנק ישראל. אולי משהו אחר, באמת שאין לי מושג, אבל לא חל שום שינוי דרמתי בביצועים של המשק בתקופה הקצרה הזו.
לגבי טווח ארוך יותר, כדאי להסתכל על השקל מול סל מטבעות מתוקן לאינפלציה. אפשר להסתכל על מדד שער חליפין (שקל/סל)- ריאלי אפקטיבי – שמפרסם בנק ישראל. לפי המדד הזה, במהלך השנה האחרונה (מרץ עד מרץ) השקל התחזק במונחים ריאליים בערך בארבעה וחצי אחוזים. המשמעות היא שישראל נעשתה יקרה בהשוואה ל33 המדינות בסל המטבעות בארבעה וחצי אחוזים.
יש קורלציה בין תוצר לנפש ויוקר המחיה, אבל צמיחה של אחוז אחד בתוצר מעלה את יוקר המחיה בהרבה הרבה פחות מאחוז אחד. המשק הישראלי לא צמח בצורה כל כך דרמטית בשנה החולפת – זה לא ההסבר.
אז במה בעצם כחלון מתגאה? שר האוצר בסה”כ מתגאה בכך שהוא כושל בהגדלת התחרותיות והורדת יוקר המחיה. הגורם הראשון הוא עודף היצוא ביחס ליבוא. כחלון ממשיך במסורת הכניעה לאינטרסים צרים ולא פותח את המשק ליבוא. פתיחה ליבוא הייתה מחלישה את השקל ומורידה את יוקר המחיה ותורמת להגדלת היצוא.
מה עוד ניתן לעשות? להילחם בביורוקרטיה הנוראית של המשק הישראלי שלא מעודדת פתיחת עסקים והשקעה, ולהוריד מיסוי. השקעה במיכון (כמעט תמיד מיובא) הייתה מעלה את פריון העבודה במשק ומחלישה את השקל. אפשר גם לייבא תשתיות (חברות זרות שבונות כאן רכבות וכבישים).
אבל להסיר חסמי יבוא, להקל את הביורוקרטיה, להשוות שיעורי מס חברות, כל זה קשה לעשות. יותר קל להגיד שקל חזק זה עדות לכלכלה חזקה.
כדאי להעיר (תודה למגיבים) שהגידול בשימוש בגז כחול לבן משפיע על מאזן התשלומים לכיוון חיזוק השקל וזה אולי השינוי המהותי שחל בתקופה האחרונה