השקרים של ירון זליכה

טלי חירותי סובר, “אחד במאי: חמש הטעויות של ירון זליכה”, באתר דהמרקר, 01 למאי 2019

טלי חרותי-סובר חסכה לי את העבודה, וכך היא כותבת במאמר מדויק בדהמרקר, העתקתי את עיקרי הטענות –

1. “המדינות המתקדמות הן בעלות שיעור המאוגדים הגבוה ביותר – שוודיה, דנמרק, אוסטריה, קנדה אירלנד. יותר מאוגדים, יותר תוצר”. מדובר במשפט שאין דמגוגי ממנו. ההשוואה בין עובדים מאוגדים בישראל ובשוודיה או דנמרק, או בכל מדינה מתוקנת אחרת, מופרכת מיסודה. במודל הסקנדינבי מובטחת גמישות ניהולית – בעוד ישראל מקדשת את מנגנון הקביעות. בנוסף, בכל מדינה מתוקנת קיימת מערכת ברורה של איזונים ובלמים – כזו שחסרונה בישראל ניכר ביותר. נהגי הרכבת בשוודיה לא נעשים חולים כולם, בעת ובעונה אחת, חדשות לבקרים; ועובדי הנמלים בהולנד לא יוצאים לשביתות פראיות תוך ביזוי בית המשפט. בארה”ב נאסר על עובדי מדינה לשבות כלל, ובמדינות אחרות מונהגת בוררות חובה במקרים של סכסוכי עבודה בארגונים המספקים שירותים חיוניים – בעוד בישראל אפילו לא ברור מה נחשב לשירותים חיוניים.

2. “ההסתדרות נאבקה להעלות את שכר המינימום, וזה לא היה קל”. המעורים בנושא זוכרים שלא התחולל פה מאבק הירואי, והעלאת שכר המינימום בכלל לא החלה כיוזמה של ההסתדרות. מי שפתח במאבק היה ח”כ דב חנין, כשפצח בקמפיין “30 שקלים לשעה”. לכן ברור גם שטענה נוספת של זליכה, לפיה “אם לא היתה עבודה מאורגנת לא היתה עלייה בשכר המינימום”, אינה נכונה. ההחלטה על ההעלאה קודמה על ידי שר האוצר דאז, יאיר לפיד, ששמע את הקולות וקבע שיש לשקול את הרעיון בחיוב. כשמשה כחלון הגיע למשרד האוצר זה כבר היה קל מאוד, וההסתדרות רק תפסה טרמפ.

3. “ההסתדרות משמשת כוועד של החלשים”. אחת לכמה שנים נחתמים הסכמי מסגרת עבור עובדי המגזר הציבורי. כל מי שישב בחדר המשא ומתן לגיבוש הסכמי המסגרת האחרונים, ראה את יו”ר ההסתדרות לשעבר, אבי ניסנקורן, מתפוצץ מול הניסיונות של הממונה על השכר דאז, קובי אמסלם, להעניק את התוספת בשקלים ולא באחוזים. ההצעה של אמסלם נועדה להבטיח שמי שמרוויח פחות – יקבל יותר. אולם שיטה זו, שמטרתה צמצום פערים בין עובדים במגזר הציבורי, פוגעת בשכר המופרך של הבייס של ההסתדרות: עובדי הנמלים, חברת חשמל, רשות שדות התעופה וייתר הוועדים החזקים במשק. יו”ר ההסתדרות לא היה מוכן לקבל את השינוי. הוא דרש העלאה אחוזית לכולם, ובכך להוסיף ולחזק את החזקים. הסיכום היה לחלק את התוספת: חצי בחישוב שקלי וחצי אחוזי. ניסנקורן לא הסכים לפחות מזה. במקרה הזה דווקא הממונה על השכר באוצר שימש כוועד של החלשים, והוא ממשיך בכך גם היום בכל דיון על הסכם קיבוצי, כשהוא – ולא ההסתדרות – מתעקש על העלאות שכר גבוהות יותר לאלה שמרוויחים פחות. במקביל, כך על פי הדו”ח השנתי של הממונה על השכר, מזנק שכרם של עובדי המדינה הרבה מעבר לעליית השכר במגזר הפרטי. אבל את הנושא הזה זליכה לא מזכיר כשהוא מדבר על עליית השכר במשק. התהליך הזה מתרחש בגלל דרישות של ההסתדרות, הכוללות צ’ופרים מפנקים לעובדים בעלי כח, ועלייה קבועה בשכר עבור עובדי המונופולים שיושבים על השלטרים. ככה עובדים עבור החזקים.

4. “ההסתדרות אחראית על הסכם העסקה ישירה ל-15 אלף עובדים”. הסכם או העברה אמתית של עובדים להעסקה ישירה? בישראל עובדים בין רבע לחצי מיליון עובדי קבלן – תלוי את מי שואלים. המודל נקבע בחסות הסכמה בשתיקה מצד ההסתדרות. עכשיו מבקשים לתקן. זה יפה, אלא ש-15 אלף עובדים הם טיפה בים, וגם ההעברה הזו להעסקה ישירה – לא באמת מתרחשת. אפילו בהסתדרות מודים שזה לא פשוט. למרות ההודעות הצוהלות על חתימת הסכמים, המלוות בצילומים חגיגיים עם שר האוצר, המעבר להעסקה ישירה נעשה בטפטופים. לא ברור מה מספר העובדים שנהנו עד היום מההסכם. ההערכה היא שמדובר במאות בודדות. [אוסיף שלמעשה כל התופעה של העסקה דרך קבלן היא תוצאה, בין היתר, של הפגיעה של ההסתדרות ביכולת לפטר עובדים]

5. “ההסתדרות הובילה פנסיית חובה, והגדילה ימי החופשה המינימליים”. את פנסיית החובה הוביל משרד האוצר, ואת ימי החופשה המינימליים הגדילה ח”כ רחל עזריה בחקיקה שהעבירה בכנסת הקודמת.

חרותי מוסיפה עוד משהו לסיום:

יש משהו לא נוח בהצגתו של זליכה כפרופסור בסרטון – כאילו הוא איש אקדמיה אובייקטיבי. במשך שנים שימש זליכה יועץ בשכר של יו”ר ההסתדרות היוצא והח”כ הטרי ניסנקורן. את תפקיד היועץ קיבל, כמקובל בהסתדרות, ללא מכרז. וזאת כאשר במקביל זליכה ליווה ועדי עובדים – תמורת שכר. את הסרטון של ההסתדרות צילם כ”יו”ר המכון למחקר כלכלי חברתי בהסתדרות”, שהוקם לפני כתשעה חודשים. הוא עושה זאת בשכר. לא ברור כמה עובדים יש במכון. בקשת TheMarker לקבל את המחקרים האחרונים שביצע המכון, נענתה בכך ש”המכון בהקמה”.

ואני אוסיף שזליכה אמנם מקפיד על תואר הפרופסור, אבל כדאי להבין שמדובר בפרופסור (חבר) במכללה, ודרגת פרופסור – שמקבלים על בסיס מחקר – מעוררת תהיות במקרה שלו. בעולם האקדמי הוא לא רחוק מאפס מבחינת כתבי העת שבהם הוא מפרסם והציטוטים של המאמרים שלו.