טורי דעות מופרכים, שמתעלמים מעלויות כלכליות, לא יותר מידי מטרידים אותי – מדובר בתופעה יום יומית. אבל כאשר חתום על הטור פרופסור לכלכלה, במיוחד מאוניברסיטה מכובדת בישראל, אני מודה שאני נע באי נוחות בכיסא.
אייל וינטר, “מי רוצה לעבוד יותר ולהרוויח פחות?”, באתר הארץ, 06 לנובמבר 2018
הטור הוא של פרופסור איל וינטר מהאוניברסיטה העברית, והוא יוצא להגנת השביתה של חברי הסגל במכללות. הטור פותח במשל:
תארו לעצמכם שבישראל היו שתי מערכות משטרה: משטרה א’ ומשטרה ב’. משימות השוטרים היו זהות לחלוטין, אך שוטרי מערכת א’ היו זוכים לשכר גבוה יותר, והיו מחויבים בפחות תורנויות מאלו של מערכת ב’. שוטרי מערכת ב’ הם שוטרים שלא התקבלו למערכת הרגילה של המשטרה, ומפאת המחסור בשוטרים יצרה המדינה את המערכת השנייה, שבה מי שרוצה להיות שוטר נאלץ לעבוד קשה יותר ולקבל שכר נמוך יותר.
המשל אמור להוביל אותנו להבין שיש כאן אבסורד, ואבסורד דומה מופיע בישראל בפעולה של שתי מערכות השכלה גבוהה ציבוריות: אוניברסיטאות ומכללות. כאשר ההבדל היחיד הוא שעובדי המכללות נדרשים ללמד יותר, ומקבלים בתמורה שכר נמוך יותר ותנאים נחותים לביצוע מחקר.
אבל המשל אווילי משום שאינו דומה כלל לנמשל ומכיוון שהאוניברסיטאות אינן זהות למכללות.
רקע: אין צורך באוניברסיטאות מחקר נוספות בישראל, ובכל זאת לא ניתן היה לספק את הביקוש הגואה להשכלה גבוהה ללא הרחבתן בעלות מאוד גבוהה למשלם המיסים. ולכן נמצאה חלופה: מכללות ציבוריות.
הרעיון של המכללות הוא לספק השכלה גבוהה לציבור רחב בעלות סבירה למשלם המיסים, על ידי מרצים שלא התקבלו לאוניברסיטאות ובכל זאת בחרו לעסוק בהוראה אקדמית. מה וינטר ממליץ? האמת זה לא ממש ברור, אבל ניתן להבין שהוא מדבר על השוואת תנאים: כלומר להגדיל בהרבה את העלות התקציבית למשלם המיסים ובפועל להפוך את המכללות לאוניברסיטאות.
היכן בדיוק אי הצדק לדעתו? כך הוא כותב:
נדהמנו לגלות, שעל פי הוראות המל”ג, הסגל במכללות מחויב בייצור מחקר איכותי, השגת תקציבי מחקר, הוראה ומשימות ניהוליות ממש כמו באוניברסיטאות. קידום אנשי הסגל נעשה על פי אותם קריטריונים. ההבדל היחיד, לשיטת המל”ג, הוא שעובדי המכללות מחויבים בעומס הוראה הרבה יותר גבוה, ומקבלים שכר הרבה יותר נמוך.
מורי המכללות אכן נדרשים לפרסם מחקרים בשביל קידום (אבל בפועל לא באותה הרמה שבאוניברסיטאות), ואם לדעתו של וינטר יש כאן בעיה, אז אפשר להמליץ שהקידום במכללות יהיה מבוסס יותר על הוראה ופחות, אם בכלל, על מחקר.
יתרה מזו, אני לא רואה סיבה לשלם שכר מופרז במכללות רק משום שרבים מחברי הסגל באוניברסיטאות מקבלים שכר מופרז. הרי בשם הצדק מרצי המכללות דורשים העלאת שכר, אבל היכן הצדק כלפי הישראלי הממוצע, שממן את שכר המרצים, ושכרו נמוך יותר משכרם? כיצד כלכלן יכול לכתוב טור שמתעלם לחלוטין מהעלות?
וינטר טוען לתסריט דומה בבריטניה, אבל הוא מתעלם מעובדה פשוטה: בבריטניה אין שכר אחיד שנקבע בהסכם קיבוצי, העובדה הזו מרוקנת מתוכן את הטענה שלו. כאשר אין מבנה שכר אחיד אין צורך לעשות הבחנה בין אוניברסיטאות למכללות. האוניברסיטאות הטובות מעסיקות חוקרים מצטיינים בשכר גבוה, וקולטים את הסטודנטים עם נתוני הקבלה הגבוהים, והאוניברסיטאות החלשות משלמות שכר נמוך לחוקרים חלשים. יתרה מזו, גם באוניברסיטאות יש מסלול הוראה. מדובר בחברי סגל שעיקר תפקידם ללמד ולא לחקור ושכרם לרוב נמוך יותר מחוקרים שמלמדים פחות. גם עובדה זו מראה שההשוואה של וינטר מופרכת.
הטור עתיר ברטוריקה חסרת פשר: למשל הטענה ששביתת הסגל הבכיר באוניברסיטאות הייתה “מוצדקת”. מדוע הייתה מוצדקת? וינטר לא מסביר. אז אני אשלים את החסר: השביתה העלתה את שכרם של חברי הסגל הבכיר ללא כל קשר לביצועים וחלופות כלכליות, בצורה אחידה, וכמובן לשכר גבוה מאוד יחסית לשכרו של הישראלי הממוצע שמממן את החגיגה. מה צודק בזה? ומסתבר שבכלל יש כאן ענייני כבוד, כך כותב וינטר:
אילו הייתי נדרש לנקוב בשמה של שביתה אחת מוצדקת בעשור הנוכחי, היתה זו שביתת המרצים במכללות. שביתה זו מוצדקת הרבה יותר מהשביתה המוצדקת שקיימנו אנו, חברי הסגל באוניברסיטאות, לפני כמה שנים. אנו נאבקנו על שכר הוגן, הם נאבקים גם על כבודם.
ואני שואל, מה זה הקשקוש הזה? וינטר גם מתריע מתסריט בדיוני של התפרקות המערכת. כך הוא כותב:
מי שיקלוט את הסטודנטים הנפלטים הן מכללות פרטיות שידרשו שכר לימוד מופקע, שבאמצעותו תמומן רכישה של כוכבים מהאוניברסיטאות. למוסדות אלו אין עניין רב במחקר, והם גם ייבשו בהדרגה את אוניברסיטאות המחקר וירוקנו אותן מתלמידיהן ומהרעיון של השכלה גבוהה ציבורית לכולם.
מדובר בדברי הבל, אבל מה שמדהים כאן זה שכלכלן סבור שמחיר תחרותי שמשולם בצורה וולונטרית הוא “מופקע”. ולסיום הטור, מסתבר שהכול קשור בכלל בכיבוש:
איכות ההשכלה שמקבלים ילדינו נקבעת בימים אלו בדיונים פוליטיים באריאל ועל ידי ראשי מועצות ביש”ע. זו הסיבה לכך שגם סכסוך זה עתיד להיפתר לא על פי תוכנית ייעודית לטובת ילדינו, אלא על פי תוכנית יהודית לטובת מנהיגינו.
אותי אי אפשר להאשים שאני חסיד ההתנחלויות ביש”ע, אבל הטיעון כאן מופרך לחלוטין.
את המכללות הקימו, בצדק רב, כחלופה זולה שתספק השכלה גבוהה לישראלים רבים. סטודנטים בעלי נתוני קבלה גבוהים ילכו לאוניברסיטאות המחקר והאחרים למכללות ההוראה. יש הגיון בשיטה, למרות שהייתי מעדיף את השיטה הבריטית שנותנת חופש פעולה ניכר למוסדות במדיניות קידום ושכר. אבל, בהינתן שהמערכת שלנו כבר דפוקה עם מבנה שכר בולשביקי, מוטב לפחות לשמור על הפרדה בין המכללות לאוניברסיטאות.