יובל אלבשן, “האוניברסיטה הלא עברית בירושלים”, באתר הארץ, 09 בדצמבר 2018
יובל אלבשן, מלין על החלטת האוניברסיטה העברית ללמד תארים מתקדמים באנגלית.
הטיעון המרכזי הוא שלפני כמאה שנים לא היה ברור כלל שהעברית “תנצח” וסבא רבא שלו, איש עתיר זכויות היה לוחם למען העברית, וחשוב לכן לשמר על העברית. אלבשן מציג גם את הטיעונים בעד הוראה באנגלית. תגובת האוניברסיטה העברית:
הגידול במספר הסטודנטים הבינלאומיים וחשיבות הלמידה והמחקר בשפה האנגלית, המגדילים את אפשרויות הקידום בעולם המדעי, מעלים את הצורך בתוכניות מחקר בשפה האנגלית
אלבשן גם מצטט את אחד מחברי סגל האוניברסיטה:
אנחנו חיים בעולם גלובלי, והזירה האקדמית היא בינלאומית. ישראל היא בועה קטנה, ומספר דוברי העברית מזערי. אנחנו אמנם מאוד חשובים בעיני עצמנו, אבל המצב הוא שהעברית אינה שפה רלוונטית בעולם החדש. כדי להתקדם ולהשפיע על השיח המחקרי בעולם אתה צריך להיות אזרח העולם הגדול… מבחינתי לא יזיק גם לתלמידי שנה א’ בתואר ראשון לעבור ללמידה ומחקר באנגלית ולהיפתח אל המערב
אלבשן טוען מנגד, שאת אותם טיעונים בדיוק גם:
העלו בהנהלת הטכניון מ–26 באוקטובר 1913, כשהתקבלה ההחלטה ולפיה שפת ההוראה והמחקר תהיה גרמנית (החלטה שבוטלה ,כאמור)
טיעונים של ממש אני לפחות לא מצליח לקרוא אצל אלבשן מלבד הנחת התוצאה של: זה פשוט נורא
לטעמי הטיעונים בעד הוראה באנגלית בתארים מתקדמים גוברים על הטיעונים נגד. מעמד השפה העברית היום אינו דומה למעמדה לפני מאה שנים, ואפשר ליהנות מהיתרונות של הוראה באנגלית מבלי לפגוע כלל בשפה העברית.
אבל, נדמה לי שאולי מה שבעיקר מפריע לאלבשן זה הפערים:
לנטישת העברית כשפת ההוראה בתארים מתקדמים תהיה השפעה גם על ציבור הסטודנטים. לילדי הפרופסורים, ששהו בשנות השבתון מעבר לים והאנגלית שגורה בפיהם, זה אולי לא משנה, אבל לסטודנטים המגיעים מאוכלוסיות מוחלשות השפה יכולה להיות מחסום בלתי עביר. כך תשוב האקדמיה להיות מגרש משחקים של קבוצה אחת בלבד בחברה הישראלית, וזה כשלעצמו מסוכן.
אבל את הטיעון הזה אני לא מקבל ולא בגלל הדמגוגיה של “ילדי פרופסורים”: רוב מה שלומדים באוניברסיטה הוא די מיותר, ואני די בטוח ששליטה באנגלית תעזור ל”מוחלשים” יותר מכל קורס כזה או אחר שהם ילמדו. בכל מקרה גם את שנה א’ של תואר ראשון אי אפשר להתחיל ללא רמה מינימלית של אנגלית, אז כל החסימה של החלשים זה באמת לא רציני.