סמי פרץ, “המשל המעודכן של נתניהו: השמן משמין – והרזה משלם”, באתר דהמרקר, 12 לפברואר 2019
ישראל משלמת 178 מיליארד שקל בשנה, שהם חצי מהתקציב, עבור שכרם של 700 אלף עובדי המגזר הציבורי ■ חרף הבטחות להתייעלות, מספר העובדים גדל ושכרם עלה בשיעור כפול מזה שבמגזר הפרטי ■ ראש הממשלה התחייב בעבר לכווץ את “האיש השמן”, אך יחד עם שר האוצר נכנע לדרישות ארגוני העובדים משיקולים פוליטיים
משל השמן והרזה, אותו טבע ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך המשבר הכלכלי של 2003, נהפך לאחד מסימני ההיכר של תפישתו הכלכלית: צריך לעשות דיאטה למגזר הציבורי, ולתת למגזר הפרטי לפרוח. ואולם לפי דו”ח הממונה על השכר שפורסם אתמול (ב’), בעשור האחרון, תחת שלטון נתניהו, חלה תופעה הפוכה – השכר הממוצע במשק עלה ב-11% בעשור הזה, לעומת זאת במשרדי הממשלה הוא עלה ב-21%, ובמערכת הבריאות הממשלתית הוא עלה ב-31%.
עליית השכר החדה יותר במגזר הציבורי משקפת את חוסר החשק או הכוח של הממשלה ושל שרי האוצר האחרונים יאיר לפיד ומשה כחלון להתעמת עם ההסתדרות ולשלם מחיר פוליטי של סכסוכי עבודה ושביתות. עליית השכר במשק, אותה מציגים נתניהו וכחלון כהישגם, היא במידה רבה פשוט תוצאה של החלטה ממשלתית לזרום עם דרישות עובדי המגזר הציבורי.
כתבה חשובה של סמי פרץ, דהמרקר, על הפער האדיר בין הדיבורים של נתניהו לבין המעשים.
הציבור צריך להפנים שחייבים להחליש את הכוח של ההסתדרות וארגוני העובדים, בעיקר במגזר הציבורי. יש דרכים לעשות את זה, אבל כל עוד הציבור בישראל לא ילחץ, וכל עוד אין מנהיגות בממשלה, כלום לא יקרה. מנתניהו כבר לא תבוא הישועה (למרות שברור שמי שיחליף אותו יכול להיות גרוע יותר).
כתבתי כבר לפני עשור (עם הדס גבאי בנושא השביתות ועופר כהן בנושא בטחון תעסקתי, בכתב העת תכלת) כיצד התמודדו בארצות אחרות עם העצמה של ארגוני העובדים, וכיצד ישראל נשארה מאחור. שבויה בידי ארגוני העובדים, הקביעות, וחוסר היעילות.
עומר מואב והדס גבאי, “כיצד פותרים את בעיית השביתות
עומר מואב ועופר כהן, “מי צריך ביטחון תעסוקתי”.