הרשומה תספר קצת מעבר ליסודות המאקרו- כלכלה, ואיך אנחנו דופקים את הצעירים.
רבים בציבור סבורים שצריכה פרטית מוגברת תורמת לצמיחה הכלכלית, על אחת כמה וכמה בזמן מיתון. בזמנים רגילים זו פשוט טעות. צמיחה כלכלית משיגים על ידי השקעה: השקעה בהון פיזי יצרני ובתשתיות, בהון אנושי, ובטכנולוגיה. ככל שצורכים יותר יש פחות משאבים להשקעה ולאורך ההיסטוריה, כל הדוגמאות של צמיחה כלכלית מהירה מבוססות על חיסכון גבוה שמאפשר השקעה, וחיסכון הוא המשלים לצריכה. כל שקל הכנסה שנצרך הוא שקל שלא נחסך.
בזמן מיתון יתכן שעידוד הצריכה הפרטית והממשלתית יסייע להשיג צמיחה. עד היום, ברבים ממוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ, זה מה שמלמדים בקורס מבוא למקרו כלכלה. אבל מדובר בקורס מיושן ומטעה, שהמוסדות המובילים נטשו.
(ראה גם – פרופ’ עומר מואב, “צריכה צמיחה והוראת הכלכלה”, באתר גלובס, 03 לספטמבר 2019)
כי במציאות, לא כל זמני המיתון זהים זה לזה, ויתרה מזו, התמיכה האמפירית להצלחה של מדיניות לעידוד הצריכה ליציאה ממיתון, אינה חד משמעית. רחוק מזה. במיתון 2008 למשל, שהיה כמובן מיתון שונה מאוד מהמיתון הנוכחי, מדינות רבות הפעילו מדיניות מרחיבת הוצאות, אבל בישראל בהובלת שר האוצר רוני בראון ושר האוצר יובל שטייניץ, הלכנו לכיוון שונה, ובהצלחה יתרה. גם אז היו כלכלנים רבים שטענו שצריך לשפוך כסף לעידוד הצריכה, ונראה לי שדי ברור בדיעבד שהם טעו. ועכשיו למיתון הנוכחי: כרגע הממשלה מפעילה מדיניות לצמצום פעילות כלכלית במטרה לייצר ריחוק חברתי לצמצום הדבקות. יתכן שבהמשך הדרך, כאשר מגיפת הקורונה תהיה מאחורינו, יהיה סביר לשפוך כסף על הציבור לעידוד הצריכה. יתכן.
אבל עכשיו? בזבוז כספי הציבור נראה כמו שטות גמורה, וככל שישפכו היום יותר כסף (שאין לממשלה – הכל הלוואות) יהיה קשה יותר לגייס את ההלוואות בהמשך הדרך. בהחלט כן צריך לתת לבני אדם כסף לשרוד, ואשראי והקלות נוספות לעסקים בני קיימא, אבל לעודד פעילות כלכלית? בדיוק הפוך. היטיב הסביר את הדברים ידידי הפרופסור יונה רובינשטיין (אחד הכלכלנים המבריקים שאני מכיר) בדיון במכון אהרן לפני יומיים:
לתקופה הקרובה הממשלה צריכה לתת דמי אבטלה בלי לדאוג לתמריצים להימנע מעבודה. טוב שעובדים בעלי פריון עבודה נמוך (זה נכון לרבים ממקבלי דמי האבטלה/חל”ת כרגע) יישארו בבית.
הפרופסור אבי שמחון חושב אחרת. לא רק שכדאי כרגע לתמרץ את הכלכלה, אלא שכדאי לעשות את זה בדחיפות. מה ההיגיון? באמת שאני לא מבין. בכזו דחיפות שמתקבלת החלטה בלי התייעצות עם משרד האוצר, לא עם הדרג המקצועי ולא עם השר. יש לציין ששמחון לא יוצא דופן וגם בין המבקרים את התכנית של “המתנה” לכלל הציבור יש כלכלנים שמאמינים שהעקרון של לשפוך כסף על הציבור נכון אבל היה מוטב לתת את הכסף רק לבעלי הכנסה נמוכה/בינונית שמיד יוציאו אותו לצריכה (כך למשל טענה קרנית פלוג בדיון במכון אהרן).
ברגע שמקבלים את הרעיון שיש לשפוך כסף על הציבור לעידוד הצריכה, ויש לפעול בדחיפות, אז תמיכה בחלוקה פשוטה ללא קריטריונים נראית דווקא סבירה. אבל, כפי שהסברתי, בכל מקרה מדובר בטעות. זה כמו להפעיל את החימום ואת המזגן באותו הזמן. אז מי מייעץ לשמחון? אורי חפץ (מומחה לכלכלה התנהגותית) השתתף על פי התקשורת בדיונים עם שמחון ונתניהו. אחת הבעיות עם הניהול של נתניהו זה הנטייה שלו להקיף את עצמו באומרי הן. אורי חפץ אינו כזה למיטב היכרותי אתו, הוא כנראה באמת סבור שיש לשפוך כסף בדחיפות. אבל מה שקרה עם שמחון ונתניהו (ממקורות יודעי דבר…) זה שאת כל היועצים שלא הסכימו אתם הרחיקו מהדיונים. אז די ברור שאם מתייעצים רק עם מי שמסכים, מקבלים חיזוק להחלטות, שיכולות להיות שגויות.
אורי פסובסקי, גלובס, שמקפיד לראיין רק מתנגדי קפיטליזם או למצער תומכי ממשלה פזרנית, ראיין את אורי חפץ, מתוך הראיון:
זו חובה מוסרית שלנו, לעשות כל מה שאפשר בשביל לצמצם את החרדה הכלכלית שלהן, שהיא עצמה הרסנית, לאורך זמן. אבל זה גם נכון מבחינה כלכלית, כי הכסף הזה חוזר לכלכלה, והביטחון הזה, שהכסף יהיה שם גם בחודש הבא, עוזר לכסף הזה לחזור לכלכלה יותר מהר, ולייצר ביקושים ולשמר מקומות עבודה. את כל זה התוכנית מנסה לעשות, ומנסה לעשות את זה בדחיפות – גם אם המחיר הוא התפשרות על כל מיני פרטים.
חפץ לא יוצא דופן, כאמור. הבוקר אני רואה בגלובס טענה דומה של אחד ד”ר דייבי דישטניק, ועורכת גלובס, נעמה סיקולר גם מחמיאה לתכנית וכותבת:
לתת כסף ישירות לציבור זה לא רק לתת כסף. זה גם לעודד צריכה פרטית וכך לנסות לעורר ביקושים וצמיחה.
ויש עוד רבים, גם אם לא בקרב המקרו כלכלנים הבכירים בישראל שמחזיקים בדעות דמות. הבעיה היא, שהציבור בישראל נחשף לכל מיני עיתונאים, דוקטורים ופרופסורים, שמקדמים את הרעיון שצריך *עכשיו* לעודד את הצריכה על ידי שפיכת כסף על הציבור והמסר מחלחל, למרות שלדעתי ולדעת כלכלנים רבים, מדובר בשטות עם נזק כבד לכלכלה. ברצינות, האם אנשים לא ילכו למסעדות בשבוע הקרוב בגלל שאין להם כסף, או פשוט בגלל שהמסעדות סגורות? כנ”ל מופעים, מקומות בילוי אחרים, אירועים ועוד. לענפים שנמצאים בקריסה לשפוך כסף על הציבור לא יעזור. למעשה רק יזיק, כי את הכסף הזה צריך לשמור לשלב מאוחר יותר.
עוד נקודה מעניינת בראיון עם פרופסור אורי חפץ: חפץ מחמיא לנתניהו (גם אם באופן מפורש הוא מודה לאל ולא מזכיר את נתניהו) על ניהול מדיניות תקציבית אחראית לפני המשבר, מה שאיפשר לנו להיכנס למשבר עם יחס חוב תוצר נמוך.
אבל האמת היא שבחמש השנים שלפני המשבר נוהלה כאן מדיניות תקציבית חסרת אחריות. למרות תעסוקה מלאה וצמיחה כלכלית כחלון ונתניהו יצרו מדיניות של גרעון גבוה, ולא סתם גירעון גבוה אלא גירעון מבני. לא במקרה ישראל כמעט בראש הטבלה בתחזיות של גובה הגרעון הצפוי השנה. זו הסיבה. למעשה הגרעון היה כל כך חמור שיחס חוב תוצר כבר עלה מעט לפני המשבר.
אז איך מיישבים את העובדה שהגרעון גבוה והיחס חוב נמוך (יחסית למדינות אחרות – 60% זה ממש לא נמוך)? העניין הוא קצב גידול האוכלוסייה הגבוה בישראל שמגדיל את המכנה. זה בסה”כ סוג של תרמית פירמידה, בגלל שלקצב גידול האוכלוסייה יש גם מחיר: צריך להשקיע בישראל בתשתיות ודיור בהיקף אדיר רק בשביל לעמוד במקום , אבל את זה הממשלה לא עושה.
שפיכת הכסף על הציבור, זה תרמית פירמידה על סטרואידים, נחגוג עכשיו על חשבון הצעירים כולל אזרחי ישראל שעדיין לא נולדו.