שליטת וועדי העובדים בתעשייה האווירית

בהמשך לביקורת שלי על הכוונה להגדיל את תקציב הביטחון במטרה לתמוך בתעשייה הצבאית בישראל, דוגמא נוספת לשליטת וועדי העובדים בתעשייה האווירית בכתבה הבאה –

הדר חורש,“כך הפך מנכ”ל התעשייה האווירית לבובה של ועד העובדים” , באתר וואלה, 22 במאי 2018

עשרות מיליונים שהועברו לוועד העובדים, תוכנית הבראה פיקטיבית, אוזלת יד בטיפול בעבירות משמעת – נתונים פנימיים של הנהלת התעשייה האווירית, שהגיעו לוואלה! NEWS, חושפים כיצד החברה בראשות המנכ”ל יוסי וייס התבטלה בפני ועד העובדים

כדאי לקרוא את הכתבה: אין גבול לשחיתות של ארגוני העובדים שנהנים משליטה מוחלטת בתעשייה האווירית ומכוח פוליטי רב דרך התפקדות המונית למרכז הליכוד. התפקדות מסיבית של הציבור לליכוד יכולה לנטרל מעט את כוחם של האינטרסנטים, ולהפעיל לחץ לשינוי החוק בישראל, למשל ביטול בתי הדין לעבודה ועוד שינויים רבים שנעשו במדינות המתוקנות, ולצמצום כוחם הבלתי סביר של ארגוני העובדים שעושקים את הציבור (ראו קישור למאמר מפורט למטה).

ציטוטים נבחרים מתוך הכתבה, לקרוא ולזכור שזו חברה ממשלתית – הכסף הוא שלכם:

הנהלת התעשייה האווירית העבירה לארגון העובדים ולחברי הוועד כספים והטבות בשווי מאות מליוני שקלים בניגוד לחוק, ומבלי לבדוק איזה שימוש עושה הארגון בכסף.

ארגון העובדים בחברה מתנהל כאגודה עותמנית: הוא אינו כפוף לביקורת רשם העמותות ואינו מדווח לאיש על פעילותו. למרות שגם הנהלת החברה אינה יודעת ואינה דורשת דיווח מהארגון, היא מעבירה לו מדי שנה תקציב של 15 מיליון שקל. מכיוון שהארגון אינו מפרסם דוחות לחבריו או לגורם אחר, אין איש יודע מה נעשה בכסף.

הפעילים המרכזיים בארגון העובדים הם 60 חברי הוועד – לכאורה עובדים של החברה, אולם מקור מוסמך בהנהלה אומר שמרבית זמנם, אם לא כולו, מוקדש לענייני הוועד. למרות זאת, משלמת להם החברה שכר מלא, ורובם מקבלים תוספת של 30-50 שעות נוספות בחודש, בשווי עשרות אלפי שקלים. מזכיר ועד העובדים לשעבר, אהוד נוף, שהוחלף בתחילת החודש על ידי יאיר כץ בנו של חיים כץ, אמור היה לקבל את מלוא שכרו מהארגון, שכן הוא אינו עובד כלל בתעשייה האווירית. אולם החברה שילמה לו שכר בעלות כוללת של 920 אלף שקל (77 אלף שקל לחודש), תמורת אפס עבודה בחברה.

אחד הערוצים המרכזיים להעברת כסף לארגון העובדים הוא באמצעות החברה המסחרית שא”ל. שא”ל נשלטת על ידי ועד העובדים, כאשר יעודה המקורי היה לשמש ארגון קניות המנצל את כוח הקנייה המרוכז להנחות לעובדים; אולם היום היא חברה מסחרית לכל דבר, המשווקת מוצרים גם לציבור הרחב, ומרוויחה כ-2 מיליון שקל בשנה. שא”ל פועלת מתוך מבנה גדול בן 5,000 מ”ר, הניצב על שטח של 26 דונם השייכים לתעשייה האווירית. בנוסף, היא משכירה חלק מהשטחים שהיא מקבלת לטובת זכיין תמורת 47 אלף שקל בשנה.

למרות שמדובר בשימוש מסחרי לכל דבר, שאין לו כל קשר ליעודה של התעשייה האווירית, החברה אינה גובה משא”ל כל תשלום תמורת השימוש במבנים ובשטחיה, ואף משתתפת בהוצאות התחזוקה. מכיוון ששא”ל מתקיימת מזה 40 שנה, ניתן להעריך את שווי ההטבה שהיא מקבלת מהתעשייה האווירית על פני השנים במאות מיליוני שקלים. אין זו הדרך היחידה בה מסבסדת התעשייה האווירית, חברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה, את החברה המסחרית: היא “משאילה” עובדים לארגון העובדים. ארגון העובדים “משאיל” לשא”ל את העובדים, ומקבל מהחברה את שכרם, אולם הוא אינו מעביר את הכסף לתעשייה האווירית את הכסף שהוא מקבל.

וכאן המאמר של הדס גבאי ושלי על מה שנעשה במדינות מפותחות לצמצום כוחם של העובדים החזקים.