בהמשך לפוסט הקודם על נקמה, נשאלה השאלה האם האפקט של ההרתעה של הרס בתים גובר על האפקט של הגדלת המוטיבציה לנקום ולפגע. ברור שמדובר בשאלה אמפירית שקשה לענות עליה, אבל בכל מקרה מוטב להסתמך על נתונים וניתוח סטטיסטי מסודר ולא על תחושות בטן, גם אם התחושות מגיעות ממומחים מהשטח.
אז יש מחקר, שנותן לנו רמז לתשובה לשאלה. מדובר במחקר אמפירי של שלושה חוקרים: הפרופסורים אסטבן קלור וקלוד ברבי מהאוניברסיטה העברית, ואפי בן מלך מ-Northwestern, שפורסם ב-2015 בכתב העת The Journal of Politics.
מה הם מוצאים? שיש הרתעה. אבל, ההרתעה מאוד מצומצמת:
- גם בהיקף (מקטינה מעט מאוד את היקף הפיגועים)
- גם גאוגרפית (מוגבלת לאזור שבו נהרס בית),
- וגם לאורך זמן (תוך חודש אפקט ההרתעה מתפוגג).
להרס בתים ודיכוי אוכלוסייה יש לעומת זאת אפקט מעודד טרור. כאן חשוב לעשות הבחנה בין הרס בתים של מחבלים והרס בתים לצרכים ביטחוניים אחרים. הרס בתים לצורך בטחוני כמו גם עוצר, מגדילים את פיגועי הטרור.
העובדות תומכות בשכל הישר: אם פוגעים באנשים – הם רוצים לפגוע חזרה.
אז מה המסקנה? שאלתי את אסטבן והוא כתב לי שהם (החוקרים) סבורים שהעלויות שקשורות בהרס בתים, כולל של מחבלים, עולות על התועלת. במאמר הם כותבים בסיכום (קישור למאמר המלא בתחתית הדף):
But, were the counter terrorism measures we analyzed
in this article one of the main causes behind the cessation of
suicide terror attacks? Our results show that counter terror
measures, even if they are effective, have only a limited effect
on fluctuations on suicide terrorism. This leads us to the
conclusion that the main factors bringing about the beginning or the complete ending of terror campaigns belong to
the political rather than the military realm.Counter-Suicide-Terrorism: Evidence from House Demolitions
Author(s): Efraim Benmelech, Claude Berrebi, and Esteban F. Klor
Source: The Journal of Politics, Vol. 77, No. 1 (January 2015), pp. 27-43