בהמשך לפוסט הקודם על ביטקוין, מסתבר שצריך לחזור ליסודות הכלכלה לסוגיית המטבע הדיפלציוני כדי לציין הסבר נפוץ להתנגדות של כלכלנים לדיפלציה.  מטבע דפלציוני הינו מטבע שערכו ביחס לסל המוצרים עולה על פני זמן. או במילים אחרות, מחירי מוצרים נקובים במטבע הדיפלציוני יורדים על פני זמן. יש כאן שתי סוגיות חשובות בגלל שביטקוין, אם ישמש בעתיד ככסף של ממש, כזה שנוכל לרכוש איתו מוצרים ושירותים בכל מקום ובאותה הנוחות שבה אנחנו עושים שימוש בשקלים, יהיה דיפלציוני. ראשית, כפי שאני מסביר בפרק על ביטקוין בפודקאסט “עושים חשבון”, מטבע דיפלציוני לא יכול לחיות לצד מטבע אינפלציוני שערכו יורד כל הזמן. שנית, כלכלנים ובוודאי […]

בפוסט הקודם (ביטקוין 2.1) עסקתי בהיבט אחד של נזקי הדפלציה: חסם תחתון לריבית הריאלית, שיכול לגרום למיתון בגלל ירידה בביקוש להשקעות. אבל הירידה בביקוש להשקעות לא יכולה להסביר מיתון ללא גורם נוסף: קשיחות השכר כלפי מטה. הטענה שלי בפוסט הקודם הייתה טענה קיינסיאנית: צניחה בביקושים יכולה להוביל למיתון. יצרנים מצמצמים כמויות של מוצרים ושירותים בגלל שאין להם ביקוש, וכתוצאה מפטרים עובדים. אבל רגע, משהו כאן לא סביר, או לפחות עומד בסתירה למודל הכלכלי הקלאסי, על פיו עודפי היצע יוצרים ירידת מחירים. בפרט, אם עובדים רוצים לעבוד, אבל חלקם מובטלים, אז שכר העבודה צפוי לרדת, ועם הירידה בשכר גם מחירי המוצרים […]