מפלטו של השרלטן הוא להתריע בפני שחיתות. מצער לראות איך רבים בציבור אוהבים לשמוע שכולם מושחתים שדופקים אותם בדרכים שונות, וכמה האמת הפשוטה אינה פופולרית. זה לא שאין שחיתות, או שאין רבים שמנצלים את היכולת שלהם לעשוק את הציבור. בהחלט כן, אבל רצוי מאוד להצביע על מי שעושק את הציבור ולא סתם לצעוק “מושחתים” ו-“מאה מונופולים.” והאמת הפשוטה היא שהדרך לשגשוג ורווחה, כפי שהוכח שוב ושוב, עוברת בכלכלה תחרותית, כזו שמאפשרת להתחרות במונופולים, בזכות רגולציה שלא נועדה להכשיל תחרות, בזכות יבוא חופשי בלי העדפה של תוצרת מקומית, ובלי ארגוני עובדים חזקים או ארגון תעשיינים חזק שחוסמים תחרות. אז לצעוק על שחיתות ומונופולים, ובו בזמן לתמוך בארגוני העובדים החזקים, בהסתדרות, ולא ביבוא חופשי ובהסרת רגולציה מזיקה, זה פשוט זריית חול בעיניים.
ולעניין 100 המונופולים: לא רק שמדובר במספר יפה ועגול ולכן היה צריך לעורר חשד בכל אדם שמדובר בנתון מפוברק, אלא שבדיקה קצרה מראה בקלות שהוא אכן נתון חסר קשר למציאות. באתר רשות התחרות יש רשימה של 63 מונופולין , הרבה פחות ממאה. צריך גם לזכור שלא כל מונופול זו חברת ענק שהציבור תלוי בה ולכן הוא עושק את הציבור. ברוב המקרים מדובר בחברה שיש לה כוח שוק בתחום מאוד נישתי, שאף אחד לא חוסם בו את התחרות: התחום פשוט מאוד קטן לא משתלם לאף חברה נוספת להצטרף.
למשל: מתוך 63 המונופולים, ארבע הן חברות למעליות שיש להן כוח מונופוליסטי בתחום השירות של המעליות שהן התקינו. עוד ברשימה חברה לייצור עפרונות, חברה לייצור גפרורים, קיבוץ שמייצר דגיגי אמנון, זרנוקי כיבוי מבד גומי, גרבי מכנס, הלהיט המוכר והפופולרי בכל בית בישראל: ביצים שאינן ראויות למאכל, ועוד מגוון מוצרים ושירותים שההשפעה שלהם על יוקר המחייה זניחה לחלוטין.
ויש כמובן את המונופולים הגדולים, שגם הם ברובם לא בהכרח מונופולים בהגדרה הכלכלית המקובלת, אלא יצרנים בעלי נתח גדול מהשוק, כמו תנובה, אסם, וכדומה, אבל הם המיעוט.
בסופו של דבר, פרופסור ירון זליכה משמש מראה על הרמה הנמוכה של הביקורתיות של הציבור והתקשורת בישראל. זליכה הבין שהוא יכול להמציא נתונים חסרי כל קשר למציאות ולעמוד לצד החזקים שחוסמים תחרות, אבל אם הוא יצעק “מושחתים” ו-“מאה מונופולים” הוא יזכה להערצה. הבודדים שיראו שהוא פשוט שרלטן שלא רק משקר לגבי העובדות, גם מתייצב לצד עושקי הציבור, יזכו להתעלמות די גורפת.