יעל דראל, “כדי להרוס עיר, רק הפצצה מהאוויר יעילה יותר מפיקוח על שכר דירה”, באתר דהמרקר, 19 לינואר 2019
פקודת העלאת דמי השכירות מ–1921, פקודה מנדטורית שהוטמעה לימים בחוקי השכירות של מדינת ישראל הצעירה, ביקשה להחיל פיקוח מחמיר למדי על השוק המקומי. היא נפתחה בזו הלשון: “פקודת העלאת שכר הדירה שהוצאה אשתקד לא נעשתה למשך זמן קבוע. אחרי עיון רב, מצאנו שנכון להמשיך את הבקרה על שכר הדירה לעוד תקופה. באנגליה, במצרים וכמעט בכל הארצות מצאו הממשלות לנחוץ לשים עין פקוחה על שכר הדירות בכדי למנוע בעד בעלי הבתים מהעלות את שכר הדירה בצורה מבהילה. ממשלת פלשתינה (א”י) חושבת ללכת בעקבותיהן עד אשר יחדל המחסור בדירות, ואולם מתחילים לבנות בפלשתינה — ומקווים שהמשבר בבתים יעבור עוד אולי בשנה הבאה.”
הטמטום אינו דבר חדש, רק חבל שהמטומטמים והפופוליסטים בימינו מסרבים ללמוד מהעבר.
דראל מתייחסת בהרחבה לנייר המדיניות של דרור אבידור ושלי בנושא, ולראיון עימי. בראיון אני מעלה סברה, שלמרות שרבים מלינים על שכר הדירה “המופרז” בתל אביב, למעשה קיימים חסמים פסיכולוגיים מצד השוכרים והמשכירים שגורמים לשכר הדירה להיות נמוך משכר שיווי משקל, ולראיה הקושי במציאת דירה ראויה והתחזוקה הלקויה של חלק גדול מהדירות. דראל בכתבה מסבירה את העובדה הפשוטה: בכל מקום בעולם שהפעילו פיקוח אפקטיבי על שכר הדירה – כזה שמוריד אותו מתחת למחיר שיווי משקל על פי ביקוש והיצע – זה נגמר רע: מחסור, תחזוקה לקויה, שוק שחור, ולמעשה הרס של שוק השכירות ונזק אדיר לתשתית העירונית. האגדות על כך שזה “עובד” טוב במקומות מסוימים (ברלין למשל) אינם יותר מאגדות.