ניהול המשבר – מלה טובה על נתניהו?

מיתון הקורונה אינו מיתון שנובע מהיעדר ביקושים: אנשים לא נמנעים מיציאה למסעדה בגלל מחסור כיס. לכן הזרמת כסף לציבור לא יכול לצמצם כרגע את נזקי המשבר. המסעדות (ועוד עסקים רבים) פשוט סגורות. להזרמת כסף יש לעומת זאת מחיר כבד, לא במקרה בחרתי במינוח להזרים לציבור כסף ציבורי. אין לממשלה מקור שאינו הציבור, וכל שקל שהממשלה מעבירה לציבור הציבור ישלם בעתיד, בתוספת ריבית. ולגרעון הגדול, יש לציין, יכולות להיות השפעות שליליות על היציאה מהמיתון.

מכאן שההצדקה היחידה לסיוע לבני אדם היא למנוע פגיעה מופרזת ברמת החיים ובפרט בבריאות. אז דמי אבטלה לשכירים (וצריך כנראה למצוא את הדרך גם לסייע לעצמאים/בעלי עסקים מובטלים) מוצדקים, וכמובן תקציבים לטיפול ישיר באתגר הבריאותי. הוצאה נוספת שהיא סבירה ואפילו רצויה היא השקעה בתשתיות. בשונה מגרעון שנועד למממן רמת חיים שוטפת על חשבון העתיד, השקעה בתשתיות היא למען העתיד על חשבון העתיד.

וחזרה לעולם: במשבר 2008 מדינות רבות בעולם נהגו בפזרנות רבה. בישראל הגישה הייתה הפוכה. גם רוני בראון כשר האוצר וגם יובל שטייניץ אחריו, גילו עמידה נחושה מול הלחצים לשפוך כסף, וישראל חצתה את המשבר בהצלחה רבה בהשוואה למדינות אחרות.

שורה תחתונה, טוב שנתניהו לא מוביל מהלך של הגדלה אדירה של ההוצאה הציבורית כרגע, טוב שמשרד האוצר לא דוחף לכיוון הזה, ואני מקווה שנתניהו יתמיד בגישה הזו. אין לדעת מה יהיה אורך המשבר וכדאי לפעול בזהירות רבה. נתניהו לא זוכה ממני לציון טוב על ניהול המשבר, מהנימוקים שהסברתי בפוסטים קודמים, אבל בעניין הזה של שמירה על הוצאה ציבורית שאינה מאוד מופרזת, הוא מרוויח מלה טובה בצדק.