שיעור קצר בכלכלה שסביר שפספסתם,
נדמה לי שבשלב הזה כל מי שיש לו מוח מתפקד חלקית ומעלה, וקרא מעט על המכסים של טראמפ, כבר מבין שהחישובים שלו לגבי *מכס הגומלין* מופרכים לחלוטין. בעיקר ההתייחסות למע”מ כמכס והחישוב המאוד מוזר של המכסים הכוללים שמדינה מטילה על ארה”ב בהתאם לגירעון הסחר (הגרעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים – שזה בגדול יבוא פחות יצוא) מול אותה מדינה.
אבל האם גרעון מול מדינה מסוימת או מול העולם זו בכלל בעיה? ואם כן, האם מכס זו הדרך לפתור את הבעיה? לי אישית למשל, יש גרעון מול הסופר. אני רק קונה מוצרים בסופר ולא מוכר לסופר כלום. לפי טראמפ, הסופר שנותן לי סחורות רק בתמורה לכסף שלי, מנצל אותי. לעומת זאת, אוניברסיטת רייכמן רק משלמת לי בתמורה למחקר/הוראה שאני עושה עבורה. אני לא קונה כלום מהאוניברסיטה. לפי טראמפ, המשמעות היא שאני מנצל את אוניברסיטת רייכמן. ושימו לב, הטענה לא מבוססת על זה שאולי משלמים לי שכר מופרז. עצם העובדה שאני עובד עבור רייכמן ומקבל תשלום בתמורה, כבר מכניס אותי למעמד המנצל.
כמו שאין כל היגיון להסתכל בנפרד על הגרעון שלי מול כל מי שאני קונה ממנו דברים או הוא משלם לי על עבודה, כך גם אין כל היגיון להסתכל על גירעון של מדינה מול כל מדינה בנפרד.
הגירעון הכולל זה כבר סיפור אחר. אם אני בגירעון כולל – מוציא בכל חודש יותר מההכנסה שלי – יש לזה השלכות: אני מקטין את ערך הנכסים נטו שלי (נכסים פחות התחייבויות), אלא אם חלק מהרכישות שלי הם נכסים ולא צריכה שוטפת. למשל, אם בכל חודש אני מוציא לצריכה ולהחזר חוב על רכישת דירה יותר מההכנסה שלי, תהייה ירידה בנכסים נטו שלי רק אם ההכנסה קטנה מהצריכה השוטפת (אין טעם להתחיל להיכנס כאן לדקויות לא רלוונטיות).
אותו הדבר מדינה.
מדינה מייצרת תוצר. לתוצר יש שלושה שימושים מקומיים: צריכה ציבורית (ממשלה רחבה), צריכה פרטית, והשקעה. אם השימושים המקומיים גדולים מהתוצר, אז בהכרח יהיה עודף יבוא (יבוא גדול מהיצוא). עודף היבוא הוא בדיוק הפער בין התוצר לבין השימושים המקומיים. טוב? רע? תלוי. אבל בלי קשר אם טוב או רע, הדרך לצמצם את הגרעון – עודף היבוא – הוא על ידי צמצום הפער בין התוצר לשימושים המקומיים. ממשלה יכולה, למשל, לקצץ בהוצאות או להעלות מיסים בלי להגדיל הוצאות (ובכך לגרום למשקי הבית לצרוך פחות). אבל מכסים ללא צמצום הביקושים המקומיים לא יקטינו את הגירעון, לפחות לא בצורה ישירה.
מכסים כן מקטינים את היקף הסחר של מדינה מול העולם. כלומר, כל עוד התוצר המקומי נתון, והשימושים המקומיים נתונים, כל מה שהמכסים עושים זה פגיעה בכלכלה וברווחה בגלל צמצום הסחר, ובכך צמצום במיצוי התועלת מהיתרונות היחסיים.
כמובן שלמכסים צפויה להיות השפעה גם על משוואת המקורות והשימושים: המכסים יכולים לפגוע בתוצר המקומי (בגלל המעבר לייצור מוצרים שאין לארה”ב יתרון יחסי בהם וצמצום בייצור מוצרים לייצוא שבהם יש יתרון יחסי). הפגיעה בתוצר המקומי רק תגדיל את הגירעון. מהצד השני, המכסים צפויים להקטין צריכה מקומית. הצמצום בצריכה, שפוגע כמובן ברמת החיים של אזרחי ארה”ב יכול להוביל לירידה בגירעון. גם צמצום בהשקעה המקומית בגלל החבלה בכלכלה, יכול לתרום לצמצום הגירעון.
בקיצור, להטלת מכסים אין כל תועלת לכלכלה ולרווחה. ואם רוצים להקטין את הגרעון מול העולם יש דרכים נכונות לעשות את זה. ולא בהכרח תמיד רצוי לשאוף לצמצום הגרעון. אולי הגירעון מממן השקעות עם תשואה גבוהה מהריבית על החוב?