ישראל פישר, רונית דומקה, “חתני פרס נובל בכלכלה: חוקרי השפעת השינוי האקלימי והטכנולוגיה על צמיחה כלכלית”, באתר הארץ, 08 לאוקטובר 2018
חתני פרס נובל לכלכלה ל-2018 הם פרופ’ פול רומר ופרופ’ וויליאם נורדהאוס – שניהם מארה”ב. “ויליאם נורדהאוס ופול רומר גיבשו שיטות להתמודדות עם כמה מהסוגיות הבסיסיות והבוערות ביותר של זמננו בנוגע לאופן שבו אנחנו מייצרים צמיחה כלכלית ארוכת טווח ובת קיימא”, נאמר בהודעה של ועדת הפרס.
הנובל לפול רומר די הפתיע אותי,
שני המאמרים החשובים ביותר שלו (1986 ו-1990) מצוטטים יחד מעל ל-50,000 פעמים (גוגל סקולר) שזה מאוד גבוה וחריג להערכתי בהשוואה לרוב חתני פרס נובל בכלכלה (לדוגמה, למאמר המצוטט ביותר של ישראל אומן יש בערך 3,000 ציטוטים). כך שאי אפשר לשלול את הטענה שהייתה ויש לרומר השפעה אדירה על המחקר הכלכלי, ואולי רק על זה הפרס מוצדק.
נהוג ברוב המקרים, ואולי בכולם בכלכלה, להמתין די הרבה שנים מהתרומה למחקר ועד הענקת הפרס, ולא במקרה. הפרספקטיבה של השנים בדרך כלל מאפשרת לראות אם ההתלהבות הראשונית מוצדקת. בשנות ה-90 וראשית שנות ה-2000 הייתה במקצוע התלהבות אדירה מהמודל של רומר (1990), אבל לדעתי ההתלהבות דעכה מאוד.
מה בעצם המודל עושה: חברות משקיעות במחקר ופיתוח בגלל שהן נהנות מהגנה על זכויות קניין. המחקר מאפשר ייצור מוצרים ורווח שנובע מקיומו של מונופול. ללא הגנה על זכויות קניין רוחני (פטנט) אין מונופולים ואין רווחים, ולכן אין השקעה במחקר ופיתוח. לכן המחקר של השוק הפרטי למטרות רווח יוצר צמיחה כלכלית. המודל מאוד אלגנטי, והפרמטרים של המודל למעשה מכתיבים את היקף ההשקעה במחקר ופיתוח ולכן את קצב הצמיחה הכלכלית.
המודל, נחשב לכן (בשנות ה-90 וה-2000) כבעל תרומה חשובה להבנת הצמיחה בת הקיימא שמאפיינת את העולם מאז המהפכה התעשייתית. אבל בפרספקטיבה של השנים שחלפו, יש להערכתי הסכמה רחבה שהמודל לא באמת עוזר לנו להבין את המציאות, ובפרט את מקורות הצמיחה. בסופו של דבר המודל מסביר השקעה במחקר ופיתוח ולא צמיחה. איך בדיוק מחקר ופיתוח יוצר צמיחה? זה בגדול קופסה שחורה במודל.
יתרה מזו, Charles I. Jones הראה כבר בשנות ה-90 שהמודל נשען על הנחות מאוד חזקות ולא מציאותיות, ורוב הניבויים האמפיריים שלו לא מתקיימים.
גם קרוגמן ביקר את התרומה של רומר לאחרונה בנימוק של תאוריה שלא תורמת כלום כי לא ניתן לבחון אותה אמפירית (תודה לאורי כץ על הקישור). קרוגמן טוען, בדיוק כפי שגם אני טוען, שהתרומה של רומר has completely vanished. כנראה שלא בשטוקהולם…
Paul Krugman, “The New Growth Fizzle”, The New York Times, AUGUST 18, 2013