משל פשוט שמדגים מדוע רוב הטענות נגד אגרות גודש שגויות:
בכל בוקר בשעה 8:00 יוצאת מעבורת מהגדה המערבית של הנהר לגדה המזרחית, על המעבורת יש מקום ל-100 אנשים. אם אין תור והנסיעה חינם, אז 120 איש רוצים להשתמש במעבורת.
כל אחד מ-120 האנשים מוכן להמתין בתור בשביל לעלות על המעבורת. אם נסדר אותם לפי הנכונות להמתין, אז האיש ה-100 מוכן להמתין חצי שעה, והאיש ה-101 מוכן להמתין חצי שעה פחות שניה.
מה יהיה שיווי המשקל אם הנסיעה במעבורת היא בחינם?
תור של חצי שעה (עזבו את השנייה). בכל בוקר בשעה 7:30 יתייצבו 100 אנשים, ימתינו חצי שעה, ואז יעלו (בזמן זניח לצורך המשל) על המעבורת. שימו לב שכל דבר אחר אינו שיווי משקל. לא יכול להיות שיגיעו ב-7:30 90 אנשים ו-10 יגיעו מאוחר יותר.
אם אין תור, כל אחד מה-120 מוכן לשלם מחיר בדולרים. אם נסדר אותם לפי הנכונות לשלם, אז האיש ה-100 מוכן לשלם 10 דולר. והאיש ה-101 רק 10 דולר פחות סנט אחד.
מחיר של 10 דולר יאפשר ל-100 איש לעלות על המעבורת ללא תור. במחיר נמוך יותר יהיה תור, ובמחיר גבוה יותר יעלו פחות מ-100 נוסעים על המעבורת.
לפני שניגש להשוואה בין שתי האפשרויות: תשלום של 10 דולר או תור של חצי שעה, כדאי לשים לב שהטענה שמוטב תור על פני תשלום בגלל שאין חלופה היא פשוט טענה לא סבירה. הרי בכל מקרה רק 100 איש יכולים לעבור, זה לא שאם העליה במעבורת היא בחינם ועם תור – יותר אנשים יעברו.
עכשיו להשוואה: ההקצאה בתשלום מנצחת בגלל שהיא יותר יעילה, כלומר תורמת יותר לרווחה – ומשתי סיבות: ראשית, גם אם מנקודת מבטו של הפרט, יתכן שתשלום בזמן ותשלום בכסף שקולים זה לזה, הרי שמנקודת הרווחה הכוללת ברור שעדיף תשלום בכסף! תשלום בזמן הוא סתם בזבוז, ותשלום בכסף אינו בזבוז. אחד משלם ומישהו (למשל הממשלה) מקבל את התשלום. שנית, ה-100 שבוחרים לשלם יפיקו יותר תועלת מאשר ה-100 שמוכנים לעמוד בתור. מוזמנים לחשוב על זה, ולחשוב על עוד סיטואציה: איך כדאי להקצות גורם ייצור, למשל כמות מים מוגבלת לחקלאות: לפי הנכונות של החקלאים לעמוד בתור או בתשלום? מקווה שברור לחלוטין שהקצאה בתשלום תגרום לתשואה גבוהה יותר על המים – להקצאה יעילה.
בקיצור, במשל המעבורת ברור שתשלום מנצח את העמידה בתור מבחינת יעילות. מה לגבי מי שמוכן להמתין חצי שעה אבל אין לו כסף ולכן הוא מוכן לשלם רק דולר אחד – הוא הרי יפגע, לא? נכון הוא יפגע. אבל מולו יש מישהו שמוכן לשלם 10 דולר ולא לעמוד בתור חצי שעה שהרוויח.
אהה, אבל האי שוויון! פגענו בחלש! אוקי, אז תקטינו אי שוויון בצורה שונה – במיסוי וקצבאות. זו פשוט טעות חמורה, שפוגעת לאורך זמן ברווחה של כולם אם בולמים כל מהלך שיתכן שמישהו חלש נפגע ממנו. (לא השתכנעתם? האזינו לפרק בפודקאסט על יעלות וצדק).
טוב, נעזוב את המשל ונחזור לאגרות גודש על כביש: אותם יתרונות לתשלום כמו במעבורת ועוד יתרונות נוספים! פחות זיהום אוויר ושיפור של התחבורה הציבורית – אוטובוסים ייסעו ללא פקקים. וזה ממש ממש טוב לנוסעי התחבורה הציבורית, כולל החלשים.
לסיכום: אגרות גודש מנצחות את הפקקים בענק, והטענה שאין לגבות אגרות גודש עד שאין חלופות טובות, היא עוד טענה לא סבירה. עוד על אגרות גודש בפוסט:
ומוזמנים להאזין לפרק הרלוונטי בפודקאסט עושים חשבון.