עמירם ברקת, “שירות לאומי לכולם: המודל שרוצה להחליף את צבא העם”, באתר גלובס, 27 לינואר 2020
האם הפתרון לבעיית “השוויון בנטל” הוא הקמת מערכת מקבילה לצה”ל של שירות אזרחי עם שירות סדיר וקבע, עם הכשרה מקצועית, וקידום בדרגות למתאימים לשירות אזרחי כקריירה? האם זה מה שייצר אתוס משותף בחברה הישראלית?
זה היה הנושא בשולחן העגול במכון אהרן (אני מנהל את הדיונים), בשיתוף פעולה של חוקרי המכון עם ארגון “פנימה” בראשות הרב שי פירון. גם חוקרי המכון וגם “פנימה” סברו שרצוי להקים מנגנון אדיר של “צבא אזרחי,” במטרה לשלב את החרדים והערבים בשוק העבודה ובחברה הישראלית, וליצור אתוס משותף.
רוב המגיבים לתכנית הגרנדיוזית תמכו בגדול, רק הסתייגו מחלק מהפרטים. כמובן שניהלתי את הדיון בהגינות, אבל זו הפעם הראשונה שאני מוצא את עצמי מתנגד לחלוטין לעמדת המכון, כולל העומד בראשו, פרופ’ צביקה אקשטיין, ויו”ר הדירקטוריון, שלמה דברת (שני אנשים שאני מאוד מעריך). כמובן שבסופו של דבר, גם הבהרתי את עמדי, ולשמחתי, ידידי יונה רובינשטיין הציג עמדה דומה לזו שלי, ומנומקת היטב.
מוזמנים לקרוא את כל הפרטים בכתבה של עמירם ברקת (גלובס) שהיה בדיון ומציג את הדברים בצורה יפה. כאן אציג רק את הטיעונים של יונה ושלי. מתוך הכתבה של עמירם:
פרופ’ יונה רובינשטיין מהלונדון סקול אוף אקונומיקס טען שפתרון של ייצור מקומות עבודה על ידי המדינה הוא “פתרון חלם”, שאין לו הגיון הכלכלי. “איך אנחנו רוצים לפתור את הבעיה של הירידה בביקוש לכוח עבודה בביטחון? על ידי הגדלת הביקוש לעבודה לא יצרנית על ידי גופים ממשלתיים. זה פשוט להוסיף חטא על פשע. אין בזה שום צורך”, אמר רובינשטיין. הוא תקף גם את הרעיון של הכשרה מקצועית ואמר “יש אוניברסיטאות ויש מכללות. כמה היית משלם בשביל לשלוח את הילד שלך ללמוד במכללת השירות האזרחי או הלאומי? אני הייתי משלם לו לא ללכת לשם, זה פשוט מיותר לחלוטין”.
לביקורת של רובינשטיין הצטרף פרופ’ עומר מואב, שהנחה את הערב. לדברי מואב, “התוכנית הזאת קיימת מסיבה אחת בלבד – בגלל שיש שירות צבאי. בגלל הכאב של מי שמשרת בצבא, שאין שוויון בנטל. ממילא אין שוויון בנטל. ברור לנו שהשוק הפרטי לא צריך את הדבר המיותר הזה כדי לשלב אנשים, להכשיר אותם ולעזור להם למצוא עבודה. מדובר על מערכת מגושמת, לא יעילה ויקרה. העלות היא אדירה. במקום ללכת ללמוד באוניברסיטה ולהיות מהנדסים או רופאים, אנשים יבזבזו את הזמן על דברים מיותרים”.