השבוע התבשרנו, החברים ברשימת התפוצה של “כולנו” (אין לי מושג למה אני שם, אבל זה מספק בידור לא רע) על התערבות בוטה של המחוקק במערכת ההשכלה הגבוהה:
מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה הצעת חוק של ח”כ מירב בן ארי המבקשת להכיר במעורבות חברתית ובשירות מילואים כקורס אקדמי שיעניק שתי נקודות זכות לסטודנטים. ח”כ בן ארי: “כיום סטודנטים מקבלים נקודות זכות אקדמיות על שיעורי ספורט, אירובי ופעילויות שונות, כך שעל אחת כמה וכמה עליהם לקבל הכרה כאשר מדובר בנושאים שהם בליבת החברה הישראלית ותורמים לחברה בישראל.”
שתי הערות:
- מותר למוסד להשכלה גבוהה לתגמל/לעודד פעילויות לא אקדמיות כמו ספורט ותרומה לחברה על ידי מתן נקודות זכות לפעילות. זה כמובן לא הופך אותן לפעילות אקדמית, וגם אם הכנסת תעביר חוק שפעילות מילואים היא קורס אקדמי, זה עדיין לא יהיה קורס אקדמי. יתרה מזו, יש הבדל בין החלטה של המוסד האקדמי, שיש לו את הסמכות להכיר בפעילויות שונות (בצורה כמובן מוגבלת) לצורך נקודות זכות, לבין חקיקה של הכנסת. המוסד האקדמי גם נושא באחריות לתוצאות ולמוניטין של המוסד. כפייה מסוג זה על ידי הכנסת זו התערבות בוטה שאין לה מקום במוסדות להשכלה גבוהה. (בדומה להתערבות בעבר שמחייבת מועד ב’ בחוק). מדובר בפופוליזם של חברת כנסת מ”כולנו” וחבל (ולא מפתיע) שחברי כנסת רבים יישרו קו עם הפופוליזם הזה.
- שתיקת הפרופסורים: בינתיים לפחות לא ראיתי ברשת “אקדמיה” תלונות על ההתערבות הבוטה הזו. להזכירכם, כאשר נעשה ניסיון לקבוע קוד אתי באוניברסיטאות, שיאסור על מרצים לנצל לרעה את הבמה שניתנה להם לתעמולה פוליטית ולהסתה לחרם נגד מדינת ישראל, רשת המייל זעקה.
בקיצור, הם שותקים כשהפוליטיקאים מתערבים בצורה בוטה ולא סבירה בצד האקדמי, אבל מוחים כשאוסרים עליהם לנצל לרעה את המוסד בטענה (המופרכת) של “חופש אקדמי”