הפרופסורים מצטרפים לפוליטיקאים ולאנשי התקשורת בהטעיית הציבור בנושאים הכלכליים

הפרופסורים מצטרפים לפוליטיקאים ולאנשי התקשורת בהטעיית הציבור בנושאים הכלכליים. עסקתי בזה בעבר (לאחרונה כשפרופסור איתי סנד טען שיש בישראל 40% מתחת לקו העוני ואנשי המעמד הבינוני סובלים מרעב).

בימים האחרונים רשת המייל “אקדמיה” סיפקה לי דוגמאות נוספות: בעקבות ההודעה על המעבר של אוניברסיטת חיפה להעסקה ישירה של עובדי הניקיון במקום בהעסקה דרך קבלן, ארגון הסגל הבכיר מצטרף לברכות וקורא לאוניברסיטאות שעדיין לא עשו את המעבר להצטרף במהרה. האקדמאים ברשת, ללא יוצא מן הכלל, מצטרפים לברכות.

אז לא יכולתי להתאפק מול הרדידות והאחידות וכתבתי:

איזה כיף לעקוב אחרי הדיון האינטלקטואלי ברשת “אקדמיה” סביב המעבר להעסקה ישירה של עובדי הניקיון. כל כך מעשיר את המחשבה. מגוון הדעות, הטיעונים המורכבים לכאן ולכאן, הנכונות לצאת נגד הקונצנזוס, ההבנה שגם מה שנראה נכון וראוי (העסקה ישירה של עובדי ניקיון) אולי אינו באמת כך. הירידה לעומק הגורמים שמניעים חלק מהמוסדות להמשיך בכל זאת בהעסקה דרך קבלן. הביקורת על הגורמים הללו, והצעות לשיפור המצב מהשורש. פשוט קריאה מרתקת כפי שאדם מצפה מאוסף תובנות של חוקרים וחוקרות באקדמיה הישראלית…

שתי תגובות שקיבלתי, פרופסור ארנון אברון כתב:

פרופסור מואב הנכבד, יש דברים שאינם זקוקים לשום דיון ״אינטלקטואלי״, אלא אך ורק להבנה בסיסית של מושגים מיושנים כמו מוסר וצדק. ואת העומק האינטלקטואלי של אנשי אסכולת שיקגו למיניהם, שגרמו לכך שילדינו ונכדינו גדלים בעולם הרבה פחות טוב משהורינו הנחילו לנו, ראינו בכל ערוותו לפני עשר שנים. השקפות כשלהם הביאו כבר לשתי מלחמות עולם נוראות במאה הקודמת, ואני מפחד לחשוב בדרך לאן הם מובילות אותנו עכשיו.

ופרופסור אוריאל פרוקצ’יה כתב:

גם לעבדות השחורה בארצות הברית היה שפע של יתרונות. חיסכון בעלויות, צמיחה מהירה, ביטחון סוציאלי לעבדים שקשה להם להסתדר בכלכלת השוק, והשד יודע מה עוד, ואולי, בצד כל אלה, אי אילו חסרונות שגם אותם צריך לשקול בכובד ראש. לכן מן הראוי היה לצפות, ברוח מחאתך, כי אנשי האקדמיה האמריקאית שדגלו במיגור העבדות לא היו צריכים להסתפק בסיסמאות בלתי מנומקות אלא לערוך דיון אקדמי מנומס המספק, כדבריך, “קריאה מרתקת כפי שאדם מצפה מאוסף תובנות של חוקרים וחוקרות באקדמיה [האמריקאית]”…או שפספסתי משהו?

וכך עניתי:

אוריאל, ארנון ואחרים, המחשבה שאנחנו האקדמאים יכולים לתרום לשיח הציבורי בזכות המוסר הנעלה שההשכלה העניקה לנו היא גם שטות וגם מעילה בתפקיד שלנו בתחום השיח הציבורי. היא שטות משום שהעובדה שאדם מומחה ברזי המתמטיקה, הכלכלה, הסוציולוגיה, או הפיזיקה, ואפילו העבודה הסוציאלית והמשפטים, אינה הופכת אותו למורה דרך מוסרי. אני מכיר אקדמאים רבים שמוסריותם נופלת מאוד מזו של אנשים חסרי השכלה רחבה. היא מעילה בתפקיד משום שיש לנו ידע ויכולת ניתוח בתחום ההתמחות שלנו, והיה רצוי שבידע הזה נעשה שימוש בשביל לתרום לדיון הציבורי. בצד המוסר, יכולתם, פרופסורים נכבדים במערכת ההשכלה הציבורית, להציע מקורות מימון להעסקה ישירה שהיא כפי הנראה יקרה יותר (אחרת אני מנחש שהאוניברסיטאות היו שמחות לבחור בה), למשל לוותר מעט על שכרכם. זה צעד מוסרי. אבל המוסר שלכם בדרך כלל בא על סיפוקו בכתיבה, ובדרישה שהציבור בישראל יגדיל עוד מעט את המימון לאוניברסיטאות. ברגעי האמת, למשל במאבקי שכר, נציגיכם במו”מ התנהגו בדיוק כמו נציגי נמלי הים האוויר וחברת חשמל. סחטנות שכל מטרתה הגדלת שכר גם על חשבון האיכות האקדמית. ויותר מזה, במאבק השכר האחרון (לפני כעשור), למרות הדיבורים על בריחת מוחות בסופו של יום תוספות השכר הנכבדות ביותר (באחוזים!) נתנו (בניגוד לעמדת האוצר) לפרופסורים בשיא הוותק, ואילו חברי הסגל הבכיר הצעירים, שמראש שכרם היה מאוד נמוך נאלצו להסתפק בתוספת נמוכה יותר (שוב, באחוזים). ברור שבסופו של דבר התוספות הנכבדות ביותר הגיעו למי שהמוח שלו לא בורח לשום מקום. בקיצור, אתם לא בעמדה של להטיף לי או לאחרים מוסר.

ולעניין המעילה שלכם בתפקידכם: הנה תופעה מעניינת – האוניברסיטאות בחלקן, ולא רק הן, מעדיפות להעסיק עובדים דרך קבלן. זה מעורר תהייה, משום שנראה על פניו שניתן היה לוותר על הקבלן, לשלם לעובדים שכר גבוהה יותר, ואף לחסוך בעלויות. האם לא היה מוטב לרדת לעומק העניין – מדוע האוניברסיטאות בכל זאת מעסיקות עובדי קבלן – במקום להסתפק בהטפות וברכות? הרי אם אתם סבורים שמדובר בתופעה פסולה, בוודאי מוטב היה לרדת לחקר מקורותיה ולהצביע על דרכים לחסל את המניעים לה, נכון? הבעיה היא, אני מניח, שזה דורש קצת יותר מאמץ, ואולי גם להתמודד עם ממצאים שאתם לא כל כך אוהבים: הנזק של הקביעות, הנזק של חקיקה מופרזת שמטרתה להגן על עובדים ובסופו של דבר היא פוגעת בחלשים שבהם, והנזק של ארגוני העובדים.

ואחרון, אי אפשר שלא להשתומם על הדמגוגיה והאד הומינם שלכם, אוריאל וארנון. לשיטתו של אוריאל, אם אני מבקר את רמת השיח ברשת, וטוען שהסיפור של העסקה דרך קבלן הוא מורכב יותר, אז הנה אני כבר תומך בעבדות. ההשוואה של עובד קבלן לעבד היא מעשה נבלה. לא חלילה כלפי, אלא כלפי מי שסבל מעבדות. לשיטתו של ארנון, הביקורת שלי על רמת הדיון אינה לגיטימית כי אני כלכלן, ואם אני כלכלן הרי שאני תומך בקפיטליזם באסכולת שיקגו, שהביא לכך “שילדינו ונכדינו גדלים בעולם הרבה פחות טוב משהורינו הנחילו לנו.” וחמור מזה הקפיטליזם כבר הביא לשתי מלחמות עולם. בקיצור, אני אחראי על השואה, לא פחות. ראשית אני מתקשה לראות כיצד האד הומינם הזה רלוונטי. שנית, הטענות עצמן מופרכות. נניח לטענה המאוד תמוהה לגבי מלחמות העולם, ורק אציין שבזכות כלכלת השוק (הידועה בכינוי קפיטליזם) אנחנו חיים היום בעולם הרבה יותר טוב מזה שחיו בו הורינו והורי הורינו והוריהם. בעולם לפני 200 שנה חיו מעל 90% מבני האדם בעוני מחפיר (פחות מ2 דולר ליום במחירי 2011 לנפש), היום פחות מ-10%. זה קרה בזכות הקפיטליזם.

בברכה
עומר