“במל”ג (מועצה להשכלה גבוהה) מגבשים תוכנית לעצירת ההידרדרות במעמד של מדעי הרוח – מדו”ח מכון ון ליר עולה תמונה עגומה: צניחה במספר הסטודנטים, קושי למצוא עבודה בתחום, ושכר נמוך”. ראו בכתבה הבאה: ליאור דטל, “אחרי עשורים של הזנחה: התוכנית שמגבשת האקדמיה לקידום העסקתם של בוגרי מדעי הרוח”, באתר דהמרקר, 16 לפברואר 2016
למה תמונה עגומה? אין ביקוש, מחיר (שכר) יורד, וההיצע (בוגרי מדעי הרוח) פוחת, מצוין. הנה ההסבר, למה בכל זאת עגום:
“אנחנו [החוקרים שכתבו את הדו”ח] חושבים שחשוב שיהיו בישראל יותר בוגרים של מדעי הרוח, יש דברים שלא מודדים בכסף. הם רוכשים בלימודים חשיבה ביקורתית ויסודית, יצירתיות ויכולת לבחון נתונים לעומק. בוגרי מדעי הרוח יכולים לעבוד בכל תחום, וזאת תהיה טעות להניח שבתחום מסוים חייבים לגייס אנשים שלמדו דווקא אותו. בוגרי מדעי הרוח יכולים לתרום גם למינהל עסקים, היי־טק ומדיניות ציבורית. חשוב לשלב בתחומים האלה גם אנשים שהגיעו ממדעי הרוח”.
אז מה היה לנו? החוקרים קבעו (ללא הסתמכות על כלום מלבד הגיגי הלב) שיש יתרון לבוגרי מדעי הרוח והם יכולים לתרום לעסקים והיי-טק, ורק המעסיקים (הטמבלים כנראה) לא מבינים את זה… ואולי המעסיקים לא טמבלים, פשוט רשעים שרוצים להרוויח, שהרי התרומה בכלל לא מדידה בכסף…
אבל אין מה לדאוג: המל”ג מגבשת תוכנית להפנות כספי ציבור להעסקה מיותרת של בוגרי מדעי הרוח.
למנוע אי הבנות: אני לא נגד מדעי הרוח, אין לי כל התנגדות שאנשים ילמדו מדעי הרוח, אני בטח לא נגד מימון מחקר במדעי הרוח (אני אישית צרכן של מחקר במדעי הרוח). כל מה שאני טוען בפוסט: הכתבה מציגה חוקרים שטוענים טענות חסרות בסיס, וביקורת על הרעיון שצריך “לדאוג” לתעסוקה לבוגרי מדעי הרוח.