בהמשך לנאום (המצוין!) של חתן פרס נובל לכלכלה, פרופסור ישראל אומן, שהסביר בצורה יפה את הכישלון של כלכלות סוציאליסטיות שאינן מבוססות על מחירים שנקבעים בשוק, את העובדה שסבסוד שכר לימוד באוניברסיטאות הוא העברה מהחלשים לעשירים, ואת הצורך בשכר מותאם חלופות כלכליות באוניברסיטאות (כפי שמקובל במגזר הפרטי ומערכות ההשכלה המובילות בעולם), כתב מר אמנון פורטוגלי (תזכורת לאיש בהמשך) את הדברים הבאים ברשת “אקדמיה” (תגובתי לאחר דבריו):
על האידאולוגיה הכלכלית-חברתית של פרופ’ אומן ושל כלכלנים ניאוליברליים וליברטאריאנים אחרים שהוא חושב כמותם. מעניין אם עולה בדעתו של פרופ’ אומן ובדעתם של כלכלנים ניאוליברליים וליברטאריאנים אחרים שהוא חושב כמותם, שהעלאת שכר הלימוד לסכום משמעותי תביא לתוצאות שהוא לא התכוון אליהן:
תאפשר רק למי שהם מהמעמד הכלכלי הגבוה, לעשירים, ללמוד במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. תסגור את שערי ההשכלה הגבוהה בפני רוב הסטודנטים, שאינם עשירים ואינם מהמעמד הכלכלי הגבוה. לחילופין הסטודנטים האלו, שאינם עשירים ואינם מהמעמד הכלכלי הגבוה, ייאלצו לקחת הלוואות לתשלום שכר הלימוד שיועלה לסכום משמעותי, ויכנסו למלכודת ‘עבדות חוב’ בה נמצאים כיום הרבה מהסטודנטים בארה”ב. על הסוציאליזם ומדינת הרווחה שלדעת אומן היו הניסוי הכושל הגדול ביותר של המאה ה-21 כדאי לקרוא את ג’.ק.רולינג.
אז הסופרת המהוללת משבחת את מדינת הרווחה, אז מה? כפי שאני מסביר בתשובה לפורטוגלי, כל הדיון במדינת הרווחה הוא סילוף של טענתו של אומן. על דברי ההבל האלו של מר פורטוגלי השבתי:
המחשבה הראשונה העולה במוחו של אדם סביר, כך אני מנחש, שיתכן שחתן פרס נובל בכלכלה בכל זאת מבין משהו בתחום הכלכלה. יתכן כמובן שגם חתן פרס נובל טועה, אבל העובדות מראות שמדובר כאן לא בטעות של פרופסור אומן אלא בחוסר הבנה חמור של מר פורטוגלי.
לשיטתו של פורטוגלי, ההצעה להנהיג שכר לימוד שאינו מסובסד בכבדות על ידי משלם המיסים והטענה שהסוציאליזם כשל – ואם לדייק: היה הניסוי הכושל הגדול ביותר במאה ה-20, מעידים על כך שהטוען הוא ניאוליברל או ליברטריאן או, ישמור השם, גם וגם. מדובר בחוסר הבנה חמור, שנובע מהמחשבה הנפוצה, אבל שגויה, על פיה יש סתירה בין כלכלת שוק (או קפיטליזם) לבין מדינת רווחה, ומהטעות הנפוצה והשגויה לא פחות, שסוציאליזם ומדינת רווחה הולכים יחדיו.
למעשה אין כל אפשרות לקיים מדינת רווחה שאינה מבוססת על כלכלת שוק תחרותית (כלכלה קפיטליסטית). לא מדובר כאן בהיפותזה, מדובר על עובדות. אין ולא הייתה בהיסטוריה מדינת רווחה מוצלחת שלא התבססה על קפיטליזם. לא במקרה הכלכלות השוודיות והדניות הן מהכלכלות התחרותיות ביותר בעולם. הסיבה פשוטה: מדינת רווחה מבוססת על עוגת תוצר גדולה, אותה ניתן למסות ולספק לציבור רווחה (חינוך, בריאות, וכדומה), בעזרת ההכנסה מהמס. אבל הודגם שוב ושוב שכפי הנראה אין אפשרות לייצר עוגת תוצר גדולה בכלכלה ריכוזית (סוציאליסטית). כלומר, קפיטליזם הוא תנאי הכרחי (בהחלט לא מספיק) למדינת רווחה.
פורטוגלי גם מסלף את דבריו של פרופסור אומן בכך שהוא מחבר, באופן מטעה, סוציאליזם עם מדינת רווחה, למרות שפרופסור אומן לא עשה זאת. פרופסור אומן ביקר את הכלכלה הסוציאליסטית: כלכלה המנוהלת באופן ריכוזי ומבוססת על הרעיון שכל אדם נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו והסביר היטיב את חשיבות מנגנון המחירים לתמריצים. הוא לא דיבר כלל על מדינת הרווחה. מובן שהציטוטים בזכות מדינת הרווחה שמציג פורטוגלי פשוט חסרי כל רלוונטיות לטיעונים של אומן.
ולגבי שכר לימוד מסובסד: אני ממליץ למי שסבור שפרופסור אומן טועה, להתעמת עם הטיעונים שלו על כך שהסבסוד הוא העברה מהעניים לעשירים, ולא להתמקד בדמגוגיה ובהאשמות ב”ניאו ליברליות.” בסתירה להטעיה של פורטוגלי, הבחירה אינה מוגבלת למודל האמריקאי של מוסדות השכלה בשכר לימוד מאוד גבוה שמחייבות חוב כבד, לבין המודל הישראלי של סבסוד מסיבי של השכלה. יש גם מודלים אחרים של הלוואות שהחזרן מותנה בהכנסה כמו באנגליה או באוסטרליה.
לתגובה שלי ברשת אקדמיה גם הוספתי תזכורת לגבי מר פורטוגלי, אבל זו נפסלה על ידי הצנזורה שם, אז הנה היא כאן:
אין צורך בהשכלה כלכלית רחבה בשביל לדעת את הדברים שכתבתי כאן, אבל כנראה שהעדרה של השכלה כלכלית רלוונטית לא מסייע. על השכלתו של מר פורטוגלי, שמוצג במקומות רבים כמומחה בתחום האנרגיה והכלכלה (ואולי בעוד תחומים) וכבעל תואר דוקטור או פרופסור, אפשר לקרוא במדורה של טלי חרותי-סובר, מדור שחושף שרלטנים שמתהדרים בתארים לא להם. המקרה של פורטוגלי מורכב יותר, משום שאין עדות לכך שהוא הציג את עצמו כד”ר או פרופסור, אבל אין ספק שהוא לא עשה הרבה (אם בכלל) במטרה לתקן את הטעות הנפוצה שהציגה אותו כך, כולל באתרים שבהם הוא הופיע כמועסק.
כך כותבת חרותי-סובר בין היתר:
אמנון פורטוגלי הוא איש רב פעלים. הוא חוקר במכון ואן ליר, מופיע כמומחה בתחומים רבים בכנסת וחליפות לבקרים גם בתקשורת. לא מעט פעמים הוא מוצג כד”ר, הן בראיונות שונים, והן בפרוטוקולים של הכנסת. עם זאת האיש אינו דוקטור … אז לפורטוגלי יש תואר ראשון, והרבה ניסיון … נשאלת רק השאלה איך הוא “הופך” לדוקטור בכל פעם מחדש, עשרות פעמים, שוב ושוב ושוב? תשובתו: “אין לי שליטה על הדרך בה התקשורת, העיתונות הכתובה והאלקטרונית מציגים אותי, לפעמים גם כפרופסור, ואיני יכול לרדוף אחרי כולם ולבקש תיקונים, שלא לדבר על כך שאי אפשר לתקן משהו שפורסם בכתב”. אז זהו שלא. מראיין לא ממציא תארים לאף מרואיין, הוא יכול לטעות, אבל המרואיין חייב לתקן, ומהר. התיקון קל מאוד כשהוא ברשת, וגם בעיתון אפשר לפרסם הבהרה. כל מה שצריך לעשות זה להגיד לעיתונאי שאינך רוצה להתהדר בתארים לא- לך. במקרה של פורטוגלי זה לא קורה, וחבל.