מהדו”ח החדש של הארגון עולה כי הצפיפות לקילומטר כביש גבוהה פי 2.5 מהממוצע ב-OECD. ישראל חייבת לאמץ מיסוי גודש” דובי בן גדליהו, “ארגון ה-OECD: גודש התנועה בישראל מהגרועים בעולם”, באתר גלובס, 11 למרץ 2018 תשלום עבור שימוש בכביש עמוס הוא הדרך לצמצם את הפקקים בישראל ולשפר מאוד את התחבורה הציבורית. אגרות הגודש לא צריכות להיות נטל נוסף על ציבור הנוסעים אלא תחליף למיסים אחרים (אין התכנות פוליטית לאגרות גודש שהן מס נוסף). אין אפשרות להביא לשיפור של ממש בתחבורה בישראל ללא אגרות גודש. תתרגלו לרעיון, ואחרי שתתנסו בוא תבינו שזה מצוין, כפי שהבינו השוודים בסטוקהולם והאנגלים בלונדון. הסרת החסמים בפני […]

הממשלה מעוניינת לעיתים תכופות לעודד התנהגות מסוימת, למשל צמצום שימוש בכלים חד פעמיים, צמצום צריכת משקאות מתוקים,וכמובן גם צמצום פעילות לא חוקית. במקרים רבים ברור שהגישה הסבירה היא גישת המקל – אם תגנוב, תרצח, תנהג בניגוד לחוק (ויתפשו אותך) תיענש, וכך גם אם תתרמו לזיהום הסביבה או אם תשקו את הילדים שלכם במשקאות שפוגעים בבריאותם. אף אחד לא מעלה בדעתו לצמצם פשיעה על ידי “גזרים” – מי שלא רוצח יקבל פרס… אבל במקרים רבים דווקא “הגזר” מאוד פופולרי בשיח הציבורי ובמדיניות. הדוגמה הברורה ביותר היא בעידוד מעבר מרכב פרטי לתחבורה ציבורית, או רכיבה על אפנים, וכדומה. נשאלת השאלה, מה עדיף? […]

אתחיל בהקדמה מעט ארוכה, אבל אני מקווה שמעניינת, ואז נגיע ליבוא ואיכות הסביבה. המטרה של מדיניות כלכלית, כך לדעתי לפחות, צריכה להיות מכוונת לאיכות החיים לאורך זמן. הרווחה של בני האדם חשובה, לא רמת החיים. רמת החיים (ההוצאה לצריכה) היא אמצעי להשיג רווחה, אבל לפעמים תוספת לרמת החיים דווקא פוגעת ברווחה. יש לכך דוגמאות רבות: למשל, סטטוס כלכלי הוא מרכיב חשוב ברווחה של בני האדם. חשוב לבני האדם, לרבים מאיתנו לפחות, לשדר לסביבה הרלבנטית, שהצלחנו ויש לנו כסף שמאפשר לנו לרכוש מכונית מרשימה, בית גדול ונאה, בגדי יוקרה וכדומה. התופעה של צריכה ראוותנית אינה מוגבלת לעשירים, מחקר רב מראה שגם […]