מודל “גלאור זעירא” – מדיניות צמצום פערים וצמיחה כלכלית –
בביקורת שלי על הפרק בגיקונומי עם פרופסור יוסי זעירא הזכרתי את מודל “גלאור זעירא.” כדאי להכיר אותו: מודל פשוט, אלגנטי, ואחד החשובים ביותר בתחום, אם לא החשוב ביותר. המודל נכתב במחצית שנות השמונים של המאה הקודמת על ידי שני חוקרים צעירים ולא מוכרים, יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית ועודד גלאור מאוניברסיטת בראון, ופורסם במאמר רק ב-1993 (על ידי אחד מכתבי העת החשובים בכלכלה). המאמר הוא אחד המצוטטים ביותר בכל תחום הכלכלה.
ובכן, מה יש שם? מודל פשוט, שמדגים כיצד יש לחלוקת העושר השפעה על המקרו כלכלה. הרעיון הבסיס הוא שבעולם שבו יש “שוק הון לא משוכלל” – כלומר עניים מתקשים ללוות בריבית נמוכה, תהיה התמדה בעוני ולהתמדה הזו יש השלכות על המקרו כלכלה. גרסה פשוטה (אבל לא פשטנית – התוצאות האיכותיות לא מושפעות) של המודל: אי אפשר ללוות לצורך השקעה בהון אנושי, וההשקעה בהון אנושי היא לא רציפה. כלומר נדרש סכום מסוים לצורך השלמת הלימודים ולימודים חלקיים חסרי כל ערך. השקעה בלימודים מבטיחה המשך צבירה של עושר על פני זמן, וללא לימודים נשארים בהכנסה נמוכה שלא מאפשרת לימודים של הדורות הבאים.
כתוצאה מתקבלת רמת עושר קריטית, נגיד X, שכל אדם שעושרו גבוה מ-X ישקיע בלימודים, יצבור עושר, שיספיק גם להשקעה של ילדיו בלימודים, והשושלת המשפחתית תהנה מהכנסה גבוהה לנצח. לעומת זאת כל מי שעושרו נמוך מ-X לא ישקיע, והוא וצאצאיו יישארו עניים. נשווה שתי כלכלות בעלות עושר ממוצע Y, כאשר Y>X, שנבדלות זו מזו בהתפלגות העושר. על פי המודל, (כפי שטען יוסי זעירא בראיון איתו) הכלכלה השוויונית יותר תצמח מהר יותר, משום שבכלכלה השוויונית יש יותר אנשים שעושרם קרוב לממוצע – כלומר פחות אנשים עם עושר נמוך מ-X. אבל, התוצאה ששוויון תורם לצמיחה בגלל שהוא מאפשר ליותר אנשים להשקיע בהון אנושי, תלויה בהנחה Y>X, כלומר, שהעושר הממוצע גדול מהערך הקריטי שמאפשר השקעה בהון אנושי. במקרה ההפוך התוצאה הפוכה. כלומר, המודל לא באמת מנבא ששוויון תורם לצמיחה. הוא מנבא שבתנאים מסוימים: העושר הממוצע גבוה מספיק ביחס לעלות רכישת הון אנושי אז שוויון תורם לצמיחה. אחרת אי שוויון דווקא תורם לצמיחה: הוא מאפשר לפחות לחלק מהאנשים להשקיע.
ומה לגבי מדיניות: נניח שבאמת בישראל Y>X, האם המשמעות היא שיותר מיסוי “עשירים” והעברות ל”עניים” יתרמו לשוויון ולכן לצמיחה? אולי כן ואולי לא. לצד ההגדלה האפשרית של הכנסת העניים יש פגיעה בתמריצים להשקיע וכלל לא ברור מה תהיה התוצאה. קשה גם לבדוק אמפירית את המנגנון הזה. אבל ניבוי אחר של המודל נבדק והמסקנה המתבקשת ביותר מהמודל היא שניתן לסייע לעניים ולצמיחה הכלכלית על ידי שיפור שווקי ההון. אם לעניים תהיה יכולת לקחת הלוואות בריבית נמוכה הם יוכלו להשקיע בהון אנושי (או בעסק הקטן שלהם) ולהיחלץ מעוני.
בעשורים האחרונים הוקמו במדינות עניות רבות ארגונים מהמגזר השלישי שמעניקים אשראי לעניים (micro-credit). בינתיים התוצאות מאכזבות מאוד. מעט מאוד עניים לוקחים את ההלוואות ולקיחת ההלוואה לא משפיעה בצורה מהותית על היציאה מעוני. על הסיבות האפשריות בפעם אחרת. בשלב זה רק תזכורת שמודל תאורתי זה כלי חשוב, אבל צריך גם לבדוק אמפירית את הניבויים.