מהי התרומה של הנסיעות השיתופיות לפקקים?

מחקר שבדק את מצב התנועה בסן פרנסיסקו ובסביבותיה מצא כי מיזמים של שיתופי נסיעות כמו אובר וליפט הם הגורם המרכזי לעומס בכבישים ■ האפליקציות מושכות אליהן בעיקר את משתמשי התחבורה הציבורית המסורתית – ובאות על חשבון רכיבה באופניים או הליכה ברגל

הערות:

1. לא נראה לי שיש טענה רצינית ש”תחבורה שיתופית” (אובר, ליפט, וכדומה) נועדה לצמצם את הפקקים. יש למודל התחבורה השיתופית יתרונות רבים גם כמקור הכנסה ובעיקר כתחליף עדיף לצרכנים על מוניות ורכב פרטי. גודש בכבישים זה לא אמור לצמצם.
2. מצאתי את המחקר:  DRAFT REPORT I OCTOBER 2018 TNCs & Congestion. חלש מאוד, שיטות מחקר שכלכלנים כבר נטשו לפני 20 שנה. אין שם שום אפשרות באמת לזהות את התרומה של אובר וליפט לגודש. אין אפשרות לדעת מה היה קורה ללא אובר וליפט. (למה מבצעים את המחקר חוקרים זוטרים מאוניברסיטת קאנטאקי?)
3. אני בהחלט לא פוסל את האפשרות ששיתופי נסיעות מגדילים עומס, נשמע סביר. אבל מה המסקנה? חשיבה עקומה שמובילה למסקנה של חסימת השירות? חשיבה הגיונית מובילה למסקנה של אגרות גודש. יש משאב במחסור: כביש. אין כל סיבה שהמדינה תנהל את הביקושים ברמת המיקרו: רכב צהוב יכול להשתמש ורכב כחול לא. (כמו הרעיון המטומטם של מדבקה על כל רכב שאוסרת על שימוש יום בשבוע – כפי שהנהיגו כאן ב-1973). גובים מחיר וכל אחד יקבל החלטות בהתאם.

(נא להימנע מההערות הנדושות אך שגויות שגורסות שהעמידה בפקק היא כבר אגרת גודש, ושאסור לגבות אגרות גודש עד שלא תהיה חלופה “סבירה” של תחבורה ציבורית. בכל זה כבר עסקנו מספיק)