במי פוגעת הדרישה לרכש גומלין?

מי בדיוק “אשם” בפיצוץ, ובסבל של הציבור הישראלי, במסגרת החוק הקיים ממש לא מעניין אותי. כי החוק (או התקנות) שדורש רכש גומלין הוא חוק מזיק, ושר הכלכלה, אלי כהן, לא רק שאינו פועל לשינוי החוק, הוא בגאווה רבה מתעקש על קיומו. בסיבוב הקודם בעקבות החלטת בית המשפט שפסק שיש להעדיף תוצרת ישראלית במכרזי האוטובוסים, הוא אמר:

אני מברך על החלטת בית המשפט שקיבל את עמדת משרד הכלכלה והתעשייה במלואה. המדיניות של העדפת תוצרת ישראלית כחול לבן, אותה אני מוביל מאז כניסתי לתפקיד, מקדמת את התעשייה הישראלית, תורמת לתעסוקה, לפריפריה ולחיזוק הכלכלה הישראלית. השימוש ברכש גומלין נועד לחזק את התעשייה המקומית ולפעול להגברת היצוא, שהם בראש סדר העדיפויות של המשרד. נמשיך לעמוד על כך שחברות זרות ירכשו בחזרה מהתעשייה הישראלית, מה שיאפשר את הרחבת התעסוקה, התעשייה והכנסות המדינה.

לא מדובר במעידה חד פעמית של השר. כפי שדיווחתי לכם לאחרונה גם בנאומו בכנס קהלת הוא חזר על השטות הזו, וטען שטוב לחסום יבוא למען השגשוג הכלכלי. איך אדם יכול להיות שר כלכלה כמה שנים ולהמשיך להחזיק בעמדות כל כך שגויות?

העדפת תוצרת מקומית, או הדרישה לרכש גומלין (חברה זרה שזוכה במכרז מקומי מחויבת לרכוש מיצרניות בישראל שירותים או מוצרים בהיקף רחב), לא רק מגדילה את הנטל על משלם המיסים, היא למעשה דומה מאוד לחסם יבוא ולכן עושה בדיוק את ההפך מהטענות של כבוד השר. העדפה תוצרת מקומית (כולל רכש גומלין) פוגעת ביעילות הכלכלית, פוגעת בצמיחה הכלכלית, פוגעת ביצוא, פוגעת בהתפתחות התעשייה המקומית, יוצרת מלכודות עוני בפרפריה, לא מייצרת מקומות עבודה בישראל (אבל פוגעת באיכות מקומות העבודה מבחינת השכר).

למי שאינו כלכלן שלמד קצת את הנושא, הטענות שלי עלולות להישמע תמוהות. ההיגיון הפשוט הולך דווקא עם השר: אם מעדיפים יצרן מקומי על יצרן זר אז לא ברור שיצרנו מקומו עבודה לישראלים? ובכן לא. המפתח להבנת העניין נמצא בקשר ההדוק בין היבוא והיצוא. הם זזים יחד. ולכן יותר יבוא משמעותו יותר יצוא. ולכן ברור לחלוטין, מעל לכל ספק, שהטענה של שר הכלכלה שהעדפת תוצרת מקומית מגדילה יצוא היא פשוט מופרכת לחלוטין. הפוכה בדיוק מהמציאות. ואם מבינים את זה, כבר מבינים את כל השאר, ומי שרוצה להרחיב בנושא, מוזמן לקרוא את נייר המדיניות שכתבתי עם אסף צימרינג בנושא (זמין בבלוג שלי)

באחריות למחדל החמור אי אפשר כמובן לפטור את שר האוצר משה כחלון ואת מר כלכלה – ראש הממשלה ביבי נתניהו.