הזלזול של נתניהו בתומכיו די מדהים אבל יתכן שהוא מוצדק. אם לסיסמה “זה או ביבי או טיבי” יש קונים, אין להתפלא שיש קונים גם לגרסה הכלכלית שלה, והאווילית לא פחות: “זה או ביבי או ניסנקורן”
כך אמר נתניהו בעקבות שביתת העובדים (שהם בפועל המנהלים) של רכבת ישראל:
את השביתות ברכבת צריך להפסיק מייד. ניסנקורן, שר האוצר של לפיד וגנץ, ישבית את המדינה, הוא יחזיר אותנו אחורה לכלכלת הסתדרות שתפגע באזרחים. אסור לתת לזה לקרות! חייבים להמשיך קדימה עם ממשלת ימין של הליכוד – כלכלה חופשית שפותחת את השוק לתחרות ומורידה מחירים לטובת האזרחים
אבל מי שהיה ראש הממשלה בעשור האחרון, ולא פעל לצמצום כוחם ההרסני של ועדי השלטר היה נתניהו. כדאי לזכור, שניסנקורן עמד בראש ההסתדרות ובסה”כ עשה את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. האנשים שמעלו בתפקידם הם שר האוצר כחלון וראש הממשלה נתניהו ולא רק שנתניהו לא עשה דבר לצמצום כוחם, הוא סייע להתחזקותם.
ולגבי ה”איום” שאם תצביעו שמאל-מרכז תקבלו את ניסנקורן כשר אוצר: האמת, אני ממש לא מתלהב מהאפשרות הזו, אבל היא פחות מפחידה אותי מעוד סיבוב של ראש ממשלה שמפקיר את הכלכלה וכחלון כשר אוצר, שבכל מקרה עושה את מה שראש ההסתדרות אומר לו לעשות. עדיף כבר את ראש ההסתדרות לשעבר, שגם יהיה אחראי על תוצאות מעשיו. ובכל מקרה, הסיכוי של מספר 5 ברשימת גנץ-לפיד להיות שר אוצר היא נמוכה עד זניחה. למעשה אם גנץ ירכיב ממשלה, יש סיכוי גבוה יותר שנקבל את נתניהו (או מישהו אחר מהליכוד) כשר אוצר.
ולגבי האחריות לשביתה ברכבת ישראל, היטיב הסביר אבי בר אלי, דהמרקר:
אבי בר אל, “ביבי אשם יותר מניסנקורן בהשתוללות ברכבת”, באתר דהמרקר, 12 למרץ 2019
לפני תשעה חודשים יכול היה ראש הממשלה בנימין נתניהו לשים סוף להורדת השאלטר של ועדי המונופולים הגדולים במשק. על שולחנו הונחו שתי אפשרויות. האחת, לאפשר לבג”ץ לשרטט מחדש את גבולות זכות השביתה במשק – ובכך להגביל את היכולת של ועדי העובדים העוצמתיים לקרוא תיגר על הרפורמות של הממשלה, או להטיל וטו על החלטות המנהלים בחברות הממשלתיות. האופציה השנייה שעמדה לפתחו היתה לסגת מהישג זה, לוותר על ההזדמנות המשפטית המכוננת בבג”ץ – וזאת כדי להיענות לבקשת שר האוצר שלו, משה כחלון, לאשר “דיל” שעליו חתם מול יו”ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. ניסנקורן, שחשש כי בג”ץ יפקיע מידי ההסתדרות את כלי הסחיטה העיקרי שלה – השאלטרים של החשמל, המסילות ונמלי הים והאוויר – מיהר לפנות אל בן בריתו אז, כחלון, והציע לו עסקה: “תמשוך את העתירה של הממשלה לבג”ץ, נגד זכות השביתה – ובתמורה אביא לך רפורמה היסטורית בחברת החשמל
כחלון, שהיה שרוי באותם ימים בקונספציה המוטעית שלפיה ניסנקורן יתמוך בו פוליטית וירתום עבורו את הוועדים הגדולים, קפץ על ההזדמנות. הוא אישר לעובדי חברת החשמל 7.1 מיליארד שקל תמורת רפורמת דמיקולו – ורץ לציבור כדי להכריז על הישג היסטורי שתלוי רק באישור טכני של הממשלה. נתניהו הרפורמטור של 1996 ושל 2005-2004 – היה מגרש מהחדר את כחלון, ומתייצב בעצמו בפני בג”ץ כדי לומר לשופטים את מה שאמר ביוני לשריו בישיבת הממשלה: “במקום להגן על העובדים – הוועדים פוגעים בחברה עוד יותר. כיום צריך לשמור על האזרחים מפני הוועדים”. הוא היה מסביר לשופטים מדוע הוועדים הגדולים הם בין הגורמים הדומיננטיים ליוקר המחיה במשק, מדוע הם מחוללי האי-שוויון בשוק העבודה ומדוע הם האויבים הכי גדולים של העבודה המאורגנת. הוא היה מפציר בשופטים למנוע את הכרסום המתמשך ב”הלכת בזק”, שפוגע ביכולת של הממשלה להוביל לרפורמות אקוטיות לתחרות ולפריון – ומסביר להם מדוע תופעת השביתות האיטלקיות והרפיון בבתי הדין לעבודה גוזרים על המשק סיאוב ופיגור טכנולוגי יקר.
אבל לנתניהו מודל 2018 היו כבר שיקולים אחרים. הוא היה צריך את הקול של כחלון כדי למנוע את נפילת הממשלה מוקדם מדי, עוד לפני סיום החקירות המתרבות נגדו – ולכן הוא הקריב את ההזדמנות ההיסטורית לחולל שינוי. הוא הצביע בעד ה”דיל” המצחין בחברת החשמל, ורץ לתקשורת כדי לתרץ מדוע הוא עושה זאת בלב כבד – לפני שנעלם להמשך עיסוקיו.
לכחלון נגמרו המזומנים שבהם שיחד את הוועדים הגדולים בארבע השנים האחרונות, והגירעון המעמיק לא מאפשר לו לשלם עוד דמי שתיקה. ניסנקורן, כמו קודמו בתפקיד, עופר עיני, איבד מזמן את שליטה על הנעשה ברכבת ישראל – שנכבשה על ידי ועד מיליטנטי הזוי וחסר עכבות, שלא מכבד את החוק ומזלזל בציבור הלקוחות שלו. היחיד שיכול היה למנוע הבוקר את “המחלה המסתורית” שתקפה 18 עובדי תפעול בנמל אשדוד ולמנוע את עצירת הרכבות באמצע המסילה, תוך סיכון חיי אדם והפרה בוטה של החוק – היה נתניהו, שהקריב את אינטרס הציבור לטובת מופע ההישרדות הפרטי שלו.