ההסתדרות מספקת לנו עוד עדות לכך שהיא פועלת בעד החזקים על חשבון החלשים, וכל הפרסומות על “חברתיות” ודאגה לחלשים, רק נועדו להטעות את הציבור: אג”ח מיועדות –
עמרי מילמן, “ההסתדרות: ננקוט אמצעים אם יבוטלו האג”ח המיועדות”, באתר כלכליסט, 30 למאי 2018
יו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מתנגד נחרצות לכוונת החשב הכללי באוצר לשנות את המנגנון שבאמצעותו המדינה מסבסדת את קרנות הפנסיה. אתמול פנה ניסנקורן לחשכ”ל רוני חזקיהו בדרישה שהמדינה לא תפסיק את הקצאת האג”ח המיועדות, שמבטיחות לקרנות הפנסיה תשואה של 4.86%, ותאמץ במקומן מנגנון אחר להבטחת התשואה לחוסכים. ניסנקורן הזהיר כי “ההסתדרות תנקוט את כל האמצעים העומדים לרשותה לשמירת זכויות העובדים והגמלאים”. במכתבו מאשים ניסנקורן כי בביטול ההקצאה של האג”ח המיועדות המדינה תתנער מאחריותה לפנסיה של העובדים, ותותיר אותם “חשופים לתנודות בשוק ההון, ללא בטוחות מספקות. מהלך זה יביא לתנודתיות וחוסר יציבות בפנסיה של עובדים וגמלאים, פנסיה שאותה חסכו במשך עשרות שנים”. התוצאה, לדבריו, תהיה “הגדלת חוסר הוודאות הקיים ממילא בביטוח הפנסיוני, בניגוד לתכליתו הבסיסית ‑ לשמור על רמת החיים של העובד לאחר פרישתו ‑ תוך הפקרת הגמלאי לבדו במערכה ללא יכולת להתקיים בכבוד לעת זקנה”. באגף החשב הכללי מחפשים כבר שנים חלופה למנגנון הקיים לסבסוד קרנות הפנסיה, בשל החשש שהעלויות התופחות של האג”ח המיועדות יטילו על המדינה ברבות השנים נטל כבד מנשוא. לפי הדו”ח הכספי של החשכ”ל לשנת 2016, עלות הנפקת האג”ח המיועדות עמדה ב־2016 על 5.8 מיליארד שקל לעומת 4.8 מיליארד שקל ב־2015 ו־3.8 מיליארד שקל ב־2014.”
הפרשנות שלי: הטענות של ניסנקורן אוויליות. יש בהן ערבוב בין תשואה לסיכון ובכל מקרה משרד האוצר לא יכול להבטיח תשואה לקבוצה מסוימת שלא על חשבון קבוצה אחרת, ומשרד האוצר גם לא יכול לצמצם סיכונים מקרו כלכליים.
הבטחת תשואה בקרנות הפנסיה היא בהכרח סובסידיה לפנסיונרים – ולא סתם סובסידיה, אלא סובסידיה גבוהה יותר לחוסכים שנהנים מפנסיה גבוהה יותר (עד פעמיים השכר הממוצע במשק, אם אין לי טעות). כלומר, לא רק שהצעירים היום מסבסדים את הזקנים במשחק פירמידה שלא ברור עד מתי יחזיק מעמד, אלא שגם בתוך כל קבוצת גיל יש מנגנון רגרסיבי שהחלשים מסבסדים את החזקים. (אני לא נגד צמצום הפרוגרסיביות של מערכת המס והקצבאות, אבל אני נגד המנגנון העקום של אג”ח מיועדות, ובעיקר בעד חשיפת האמת על ההסתדרות).
ולעניין הסיכון: ביטוח יכול לצמצם סיכונים כאשר הם בלתי תלויים, או במילים אחרות, את המרכיב האקראי האישי ניתן לבטל על ידי ביטוח (פרטי או במימון המדינה), אבל כאשר ניסנקורן מדבר על החשיפה לתנודות בשוק ההון, הרי מדובר על סיכון שיטתי. אם למשל שוק ההון נותן תשואות נמוכות, אז כולם סובלים מהתשואות הנמוכות. משרד האוצר לא יכול להעלים את הסיכון הזה. הוא יכול להעביר אותו מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, ולשיטתו של ניסנקורן זה הדבר בראוי: לצמצם את הסיכון לחוסכים בעלי הפנסיות הגבוהות ולהגדיל את הסיכון למי שמסבסד אותם.
יש דרך פשוטה ונכונה לסבסד פנסיה: קצבת זקנה בסכום אחיד לכולם. (גובה הקצבה, הוא כבר עניין של טעם)