פעם לפעם אני נתקל בכתבה בעיתון על אנשים ששומרים חניה בכחול לבן, לרוב בתל אביב:
אורי טלשיר, “שני כיסאות, חנייה אחת”, באתר הארץ, 10 לינואר 2021
אדם שעומד בחניה הפנויה עד שיגיע החבר/ה עם הרכב, או מישהו שמניח כסאות, או אפילו אדם שמחזיק אופנוע רק בשביל לתפוס חניה. עולה השאלה בכתבה ובתגובות, האם זה בסדר לתפוס חניה? מה העירייה צריכה לעשות בנדון?, ועוד הגיגית שונים על הטבע האנושי, המוסר, מחדלי העירייה והמדיניות המומלצת. יש הפוסקים כי נדרשים כללים ברורים האוסרים על תפיסת חניה בלי רכב, ויש המלינים על העירייה, שלא מספקת חניה ודורשים בנייה מיידית של מגרשי חניה רבי קומות לרווחת התושבים. יש המלינים על משרד התחבורה, שכושל באספקת שירותי תחבורה ציבורית מתאימה ודורשים שיפור דחוף ומשמעותי בתחום הזה. שכן רק תחבורה ציבורית משובחת תמנע את המריבות על מקום החניה.
ולמה אני מטריד את מנוחתכם בכל זה, אתם ודאי תוהים. ובכן, בכל הדיון בכתבה ובתגובות, אף אחד לא אומר את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו: משאב במחסור שמתומחר במחיר נמוך מידי יוביל בהכרח לעודפי ביקוש, והפתרון האפשרי והנכון הוא תמחור ריאלי של החניה. לא אוסיף כאן מדוע זה הדבר הנכון – עסקתי בזה רבות בעבר. רק אציין שחניה “חינם” היא יקרה מאוד, במונחי רווחה, זיהום אוויר ואף תמותה.
מה אנחנו למדים מכל זה? שעשרות שנים של מדיניות שגויה, בשילוב עם הפופוליזם והשטחיות של הפוליטיקאים והתקשורת, הצליחה לטמטם לחלוטין את הציבור בישראל. בתחתית הרשומה, קישור לנאום קצר שלי (6 דקות) שבו אני יורד על נציגי עיריית תל אביב (אם עדיין לא ראיתם)