מירב ארלוזורוב, “כמו להנחית אדם על הירח”: למה מסוכן להתאהב בפרויקט המטרו”, באתר דהמרקר, 21 לינואר 2020
כתבה נוספת של מירב ארלוזורוב בנוש המטרו בת”א, מספרת שמצד אחד חלק ממומחי התחבורה מתנגדים להשקעת הענק, אבל מצד שני רבים תומכים. בין התומכים – משרדי האוצר והתחבורה, מומחי תחבורה אחרים, ומכון אהרן שמראה בנייר מדיניות היתכנות לתועלת כלכלית אדירה. נייר המדיניות (גילוי נאות: אני חוקר במכון וניהלתי את הדיון שבו הוצג המחקר) עושה סימולציה תחת הנחות סבירות ומגיע למסקנה שמדובר בפרויקט עם תשואה גבוהה מאוד. המחקר של מכון אהרן נעשה ברמה גבוהה, אבל החישוב נעשה (כמובן) על בסיס הנחות לגבי העלות ולגבי התועלת, ובהשוואה למצב של פקקים ותחבורה ציבורית שאינה מצטיינת. לכן כל שינוי בפרמטרים של המודל יכול לשנות את התוצאות.
אם ההערכות הן שהעלות הישירה של הפרויקט היא 150 מיליארד שקלים, אני מנחש שאף אחד כאן לא ייפול מהכיסא אם בסופו של דבר העלות תהייה כפולה ויותר. חריגה אדירה בתקציב מאפיינת פרויקטים מסוג זה בעולם ויותר מכך בישראל. ויש את העלות העקיפה – הסבל והפגיעה בכלכלכה בזמן החפירות וחסימת הכבישים. ומה לגבי החלופה? זו הטענה המרכזית של מומחי התחבורה (ידידי ניצן יוצר בראשם, בכתבה של ארלוזורוב) שטוענים שיש חלופות מצוינות לפרויקט שיכול להיגמר בנזק כלכלי אדיר, גם אם התחזיות מאוד אופטימיות.
ובכן, לפני שאתם ממהרים לתמוך בפרויקט שיעלה לכם בממוצע משהו כמו 20,000 שקל לנפש, אני מציע לכם לעשות את הניסוי המחשבתי הבא:
דמיינו את העיר תל אביב עם כבישים ריקים מכלי רכב פרטי, ואוטובוסים גדולים וקטנים נוסעים במהירות די גבוהה (ללא פקקים) ובתדירות גבוהה. חלק מהרחובות שבהם אין קווים הופכים למרחב להולכי רגל ואופניים, ולאורך כל הכבישים יש מסלולי אופניים רחבים (על חשבון נתיבי חניה). מדובר בהשקעה גדולה מאוד, אבל זניחה ביחס להשקעה במטרו.
ועכשיו, בעיר הזו שאתם מדמיינים יחד איתי – עיר עם הרבה פחות רעש והרבה פחות זיהום אוויר, עם שטחים נרחבים להולכי רגל ואפנים, ועם תחבורה ציבורית בתדירות גבוהה ובמהירות סבירה על הכביש – האם נדרש מטרו? כמובן שאת עודף התפוסה של הכבישים ניתן להקצות לשימוש לרכב פרטי, שבכל זאת יש בו צורך במקרים מסוימים, וכל עוד אינו יוצר פקקים (כמו בנתיב המהיר בכניסה לתל אביב), אינו מזיק. הקצאה לרכב פרטי כמובן בתשלום, בדיוק כמו הנתיב המהיר (כן, אגרות גודש…)
האם אני מתאר פנטזיה בלתי אפשרית? ובכן ערים רבות בעולם למעשה מתכנסות לכיוון הזה, לפחות במרכזי הערים. ממליץ בחום על הסרטון הקצר הזה, על הרפורמה בעיר גנט בבלגיה (גנט, כמו ערים נוספות, למשל ג’נבה, היא עיר ללא מטרו). ראו עד הסוף!
אז אולי לפני שהולכים לפרויקט אדיר ויקר, שיעלה לחלקכם מאות אלפי שקלים למשק בית (בעשירונים הגבוהים), כדאי לעשות, בעלות נמוכה הרבה יותר, תכניות חלופיות שהוכיחו את עצמן כמוצלחות. לבנות עיר לבני אדם ולא למכוניות.
והערה אחרונה: לחובבי הפקקים המתנגדים לאגרות גודש, וטוענים שכל עוד יש נתיבי תחבורה ציבורית (ומטרו) לא אכפת לנו אם מכוניות תקועות בפקק וטוענים שהפקק הוא אגרת הגודש. או הגרסה ההפוכה והפופולרית: עד שאין תחבורה ציבורית ראויה אין להטיל אגרות גודש. ובכן, תחשבו על ההתנגדות שלכם לשינוי כתמיכה בכך שמישהו יעשן כל יום כמה סיגריות בפרצוף שלכם או של הילדים שלכם, כבונוס על הסבל של הצפיפות והרעש. תהיו בריאים!