ב-18 לפברואר השתתפתי במושב על החקלאות הישראלית, בכנס הנהגות הקיבוצים (שילמו לי יפה, למקרה שאתם תוהים מה קפיטליסט כמוני עשה שם…).
מה שחוויתי היה נאום פוליטי של עומר בר לב על חשיבות החקלאות, על הצורך להמשיך לחסום יבוא ועל הצורך לסבסד בכבדות. מהצד השני של המתרס הרצאה שלי, שהדגימה בצורה חד משמעית שחסימת יבוא לא רק מעלה את יוקר המחיה היא גם פוגעת בכלכלה ובעיקר ביצואנים, כולל חקלאים, ודיון מעניין שהתפתח בהמשך. הדיון התנהל באווירה ידידותית, שבמהלכו האשימו אותי בניאו ליברליות (למרות שטענתי במפורש שיבוא חופשי זה המודל המקובל בסוציאל דמוקרטיות המצליחות ולמרות שטענתי שאני בעד מעבר לסבסוד ישיר לחקלאות במקום חסימת יבוא). בנוסף,
- תמיכה נלהבת בברית המועצות המתכננות של משק החלב,
- הסכמה שאפשר לעבור לסבסוד ישיר אם הממשלה תמצא דרך להתחייב,
- אימוץ האגדה, שחשיפה ליבוא לא באמת מורידה מחירים לצרכן,
- הצעה לחוק שיגביל את פערי התיווך, ועוד מגוון רעיונות שונים ומשונים.
על הטיעון שלי, רצוי להדגיש, על הקשר ההדוק בין יבוא ויצוא, קשר שמגובה בעובדות ובקונצנזוס המדעי, אף אחד לא חלק. כך לפחות הדברים נראו מנקודת מבטי, הקיבוצניקים או לפחות מי שסיכם את האירוע, כנראה הבינו את זה אחרת. כך כתוב באתר התנועה הקיבוצית:
במושב על “החקלאות הישראלית – נכס או מכס” השתתפו ח”כ עומר בר-לב, הכלכלן פרופ’ עומר מואב, מנכ”ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום וילן, יו”ר שולחן הארגונים הכלכליים בקיבוצים יעקב בכר, ומנכ”לית מועצת החלב מיכל קראוס, ודנו בטענה שהחקלאות הישראלית המתוכננת מזיקה לכלכלה הישראלית וגורמת לעלייה ביוקר המחייה. פרופ’ עומר מואב ניסה להוכיח לשומעים שהגבלת הכלכלה החופשית פוגעת בצרכנים וביצרנים, כולל החקלאים. שאר המשתתפים בפאנל ענו לו לגבי חשיבות החקלאות וההתיישבות כבסיס הכרחי לעתיד מדינת ישראל, מדוע יש הכרח ליישם תכנון בחקלאות ועל הסכמתם של החקלאים לתמיכה ישירה שתעוגן היטב לתקופה ארוכה לעומת הפכפכות הממשלה בנושא.