על פרוגרסיביות מערכת המס בישראל וצמצום האי שיוויון

“אבל אם הממשלה היתה מעוניינת לצמצם את האי־שוויון, ברור שמערכת המס היתה יכולה להיות כלי מדיניות רב עוצמה לעשות זאת. יש עיוות מסוים במבנה מערכת המס בישראל, משום שהחלק של המיסוי העקיף גבוה יותר מהמיסוי הישיר.”

סמי פרץ, דהמרקר, בטור די מעניין ונכון באופן כללי, חוזר על שתי טעויות, שלמרבה הצער מושמעות בתקשורת גם על ידי פרופסורים לכלכלה. (כך שאין לי טענה לסמי שחוזר על טענות שגויות של בעלי סמכות).

המיסוי הישיר (מס הכנסה בעיקר) הוא מיסוי פרוגרסיבי (מצמצם פערים) משום ששיעור המס גדל בהכנסה. לעומת זאת המס העקיף (מע”מ בעיקר) הוא מס בשיעור אחיד ולכן הוא אינו פרוגרסיבי. עוד עובדה נכונה היא שישראל יוצאת דופן בהשוואה למדינות המפותחות בכך ששיעור ההכנסות ממיסים עקיפים בהשוואה למיסים הישירים הוא גבוה.

מכאן קופצים רבים למסקנה שמערכת המס בישראל אינה פרוגרסיבית כמו מערכות המס ברוב המדינות המפותחות. מסקנה זו שגויה. היא שגויה משום שהסיבה שגובים בישראל מעט מיסים ישירים (בהשוואה למדינות המפותחות) היא שמס הכנסה בישראל חריג במידת הפרוגרסיביות שלו. בישראל בשונה ממדינות מפותחות אחרות כמעט כול המיסוי הישיר (מס הכנסה, בריאות וביטוח לאומי) משולם על ידי שני העשירונים העליונים – מעל 80% מסך תקבולי המס הישיר. בעלי הכנסה מתחת לממוצע (רוב הציבור) כמעט ולא משלמים מס ישיר. אז לא מפתיע שגובים מעט מס ישיר, למרות שנטל המס על בעלי השכר הגבוה בישראל לא נופל מהמקובל במדינות המפותחות.

אני לא טוען שהפרוגרסיביות היתרה של מערכת המס הישיר אינה מוצדקת, אבל הטענה שבגלל הפרוגרסיביות הרבה של המיסוי הישיר בסופו של דבר מערכת המס אינה פרוגרסיבית בהשוואה בינלאומית, היא טענה שגויה.

טעות נוספת היא ההתעלמות מהשפעת המיסוי והקצבאות על חלוקת ההכנסה ברוטו – לפני מיסוי וקצבאות: עבור התפלגות הכנסה נתונה, מיסוי פרוגרסיבי מקטין פערים. אבל המיסוי עצמו מגדיל את הפערים ברוטו. כאשר נתניהו שר האוצר קיצץ בקצבאות ובמיסוי בשנת 2003 הדבר הוביל מידית לגידול באי השוויון נטו (אחרי חלוקה מחדש), אבל בהדרגה הוא הוביל את ישראל לשיעורי השתתפות גבוהים בשוק העבודה ולצמצום באי השוויון ברוטו שתורגם גם לצמצום באי השוויון נטו.

ולבסוף, עניין של טעם, אבל כל האובססיה הזאת עם האי שוויון נראית לי לא סבירה. עוני הוא בעיה, וראוי להפעיל מדיניות נבונה לצמצום עוני. צמצום אי שוויון כמדיניות יכול להוביל לתוצאה הפוכה, ובוודאי לפגיעה ברווחה של הישראלי הממוצע.

סמי פרץ, “מדוע הממשלה לא משתמשת בנשק שלה לצמצום האי־שוויון”, באתר דהמרקר, 8.1.2016

 

No automatic alt text available.