עמרים ברקת, “צ’ק ללא כיסוי: החוסרים, הבעיות, הטעויות המביכות והצד החיובי במצע שצפוי למפלגת “כחול לבן”, באתר גלובס, 25 לפברואר 2019
הבסיס למצע של “כחול לבן” צפוי להיות מצעה המפורט של “יש עתיד”, שכולל עשרות סעיפים כבדים שיעלו לתקציב המדינה מיליארדים, אבל אין בו קיצוצים או מסים חדשים. אמנם צריך לומר מילה טובה למפלגות שמפרסמות מצע מפורט, אבל כשלא רוצים להרגיז אף אחד, נשאלת השאלה: מאיפה יבוא הכסף?
עמירם ברקת, גלובס, מנתח את המצע של “יש עתיד.” מצע שכפי הנראה יהיה הבסיס למצע המשותף של מפלגת גנץ-לפיד. הבטחות חסרות בסיס להגדלת ההוצאה הציבורית בלי להעלות מיסים ובלי לפעול לגידול בצמיחה, וכמובן בלי להרגיז אף קבוצת אינטרס – תפור על גנץ ושותפיו.
גם מונחים מקרו-כלכליים הקשורים להגדלת העוגה כמעט ואינם מוזכרים: מונחים כמו ‘צמיחה’ או ‘פריון’ בהקשר הכלכלי מופיעים מספר פעמים בודדות לאורך מאות העמודים. החיסרון הזה בולט לנוכח העלות התקציבית של הבטחותיה הרבות של יש עתיד.
המצע לא רק מבטיח הבטחות חסרות סיכוי (רכבת קליע, הגדלת שיעור המועסקים בהיי טק ל-30% מכוח העבודה, והגדלה של ההוצאה הציבורית ללא כל מקור) הוא גם מטעה בטענות על המצב הקיים, וטוען-
שהמדיניות הכלכלית של הממשלה הביאה להעמקת הפערים החברתיים והכלכליים, לירידה ברמת החיים של מעמד הביניים, להחמרת מצבן של הששכבות החלשות ולהרחבת מעגל העוני.
כמעט הכל בניגוד מוחלט לעובדות:
- אי השוויון הצטמצם,
- העוני הצטמצם,
- רמת החיים של המעמד הבינוני עלתה.
לא צריך להחמיא לנתניהו וכחלון, אפשר אפילו לטעון שאם היו מנהלים מדיניות פחות פופוליסטית, אז מצבו של המעמד הבינוני היה משתפר יותר, אבל לסלף בגסות? וגם כשמדברים על בעיות אמיתיות, למשל חוסר היעילות של המגזר הציבורי, הפתרון המוצע הוא סתם פטפטת:
נפעל להעמדת המגזר הציבורי במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי ולשיפורו… מגזר ציבורי איכותי ואפקטיבי, הפועל באופן מקצועי ומכוון לציבור, הינו צו השעה.
ומה לגבי טיפול בשורש הרע: צמצום כוח העובדים המאוגדים והקביעות שממנה הם נהנים? לא אצל לפיד.
ורק בקטנה עמירם, זה נכון שניסנקורן ועוד רבים אחרים מכנים את עצמם סוציאל דמוקרטים, אבל אתה הרי יודע שאין קשר בין הגישה שלהם לבין הגישה במדינות הסוציאל דמוקרטיות המצליחות, ולכן מוטב לא להעניק להם את התואר סוציאל-דמוקרט.